עוצרים את הפיכת אילת ואשקלון לערי נפט וגז

סוף מעשה במחשבה תחילה - יבוא נפט מאיחוד האמירויות לאילת מאת: משה טרידמן ושאול חורב, פברואר 2021

הסכמי אברהם שנחתמו לאחרונה לכינון נורמליזציה ביחסים שבין ישראל למספר מדינות ערביות בתיווך ארצות הברית,
איחוד האמירויות הערביות, בחריין וישראל, הם ללא ספק הישג מדיני שאי אפשר לא להפריז בחשיבותו. הסכמים אלו מזמנים לישראל הזדמנויות רבות בתחומי הביטחון, הכלכלה, מערכת ההשכלה הגבוהה ושמירת הסביבה. דווקא בגלל ההזדמנויות
הרבות העומדות כיום לפתחה של ישראל, ראוי שממשלת ישראל ומשרדי הממשלה השונים יצרו מנגנון שייבחן כי היוזמות
של הגופים הממשלתיים והפרטיים המעוניינים לפעול במסגרת הסכמים אלו, אינם גורמים למדינת ישראל נזק בתחום יחסי החוץ וביטחונה של ישראל. רק לאחרונה, למדה ישראל דרך המעורבות הגוברת של סין בכלכלת ישראל, כי ישנן פעילויות
ופרויקטים שראוי היה לבחון אותם בראייה מדינית – ביטחונית רחבה יותר, טרם ההחלטה של משרד ממשלתי זה או אחר,
או אחת הרשויות הפועלת מטעמו, להתקשר עם חברה סינית לרכישת חברות ביטוח ישראליות, ביצוע פרויקט אסטרטגי,
או לרכישת הבעלות על חברה ישראלית.
ב־20 באוקטובר 2020 ,חברת קצא"א )קו צינור אילת–אשקלון( חתמה על מזכר הבנות עם חברת לנד ברידג מד־רד בבעלות
ישראלית–אמירתית משותפת ליבוא נפט מאיחוד האמירויות ושינועו במיכליות שיפליגו בנתיב העובר ממסופי הטעינה
במפרץ הפרסי, דרך מֵ צַ ר הורמוז, הים הערבי, מפרץ עדן והים האדום עד למסוף קצא"א שבאילת. ממסוף קצא"א יוזרמו
הדלקים למסופי החברה באשקלון בדרכם ללקוחות שונים באגן הים התיכון. מזכר הבנות זה נחתם כחלק מהסכמי אברהם
שנחתמו בין ישראל לאיחוד האמירויות, במסגרתם תחום האנרגייה הוא אחד מהתחומים המוזכרים בנספח להסכם לפיו שני הצדדים יקדמו ויפתחו שיתופי פעולה בפרויקטים בתחום האנרגייה ובהם מערכות הולכה אזוריות להגברת הביטחון האנרגטי.1
לא ברור לכותבי מאמר זה האם טרם חתימת הסכם ההבנות, נבחנו משמעויותיו השונות בתחום המדיני, הביטחוני הכלכלי
והמשמעויות שלו מבחינת הסביבה. מאמר זה סוקר חלק מהנקודות הטעונות בירור טרם מתן האישור לחברת קצא"א
לחתום על חוזה עם החברה האמירתית.

במישור הפוליטי־מדיני, האתגר העיקרי של ישראל באזור הים האדום הוא שעליה לתמרן בסבך האינטרסים בין מעצמות
העל והמעצמות האזוריות ולפעול להבטחת חופש השיט באמצעות יצירת הקשרים עם שני גושי הבריתות הביטחוניות־
כלכליות של הים האדום שהוקמו במהלך השנתיים האחרונות: המועצה של המדינות הערביות והאפריקניות הגובלות בים האדום ובמפרץ עדן שאיננה כוללת את ישראל, אתיופיה וסומלילנד בראשות ערב הסעודית וכוח המשימה של הרשות
הבין־ממשלתית לפיתוח )איגאד(, המאגד שמונה מדינות במזרח ובקרן אפריקה. בו בזמן, על ישראל לא להתערב ולשמור
על ניטרליות ביחס לסכסוכים בין מדינות במרחב.

 

בעשור השני של המאה ה־21 כשליש מהיצוא והיבוא של ישראל עובר בנתיבי הים האדום בדרכו לארצות מזרח ודרום מזרח
אסיה. החל משנות החמישים, ישראל פעלה להבטיח את חופש השיט באמצעות פעילות מדינית מול המדינות הלא ערביות
בדרום הים האדום. הצורך בכוח ימי משמעותי של חיל הים שיאבטח את השיט בכל הים האדום עד מֵ צַ ר באב אל־מנדב קיבל חיזוק כאשר ב־11 ביוני 1971 בדרכה לאילת הותקפה המכלית קורל סי שהיא טעונה בנפט שהוטען עליה באיראן באזור מיצרי באב אל־מנדב על ידי ארגון החזית הפופולרית לשחרור פלסטין. במהלך מלחמת יום הכיפורים, הטיל הצי המצרי סגר על השיט בדרום הים האדום, ותנועת המיכליות נפסקה כליל. חיל הים הישראלי שפעל במחצית שנות ה־70 של המאה
ה־20 מבסיסו בשארם א-שייח' לאבטחת שיט זה, הפסיק את ביצוע המשימה לאחר עלייתו של חומייני לשלטון באיראן,
ולאחר פינוי סיני בעקבות הסכם השלום עם מצרים.
במרוצת החודשים האחרונים, ישראל נהנית ממספר הזדמנויות לשיפור מעמדה הפוליטי־מדיני במרחב הים האדום וליצירת
קשרים עם שני גושי הבריתות בים האדום. ישראל נהנית כיום מהזדמנות נדירה לשיפור יחסיה עם אריתריאה. היחסים
בין ישראל לבין ערב הסעודית ממשיכים להשתפר על רקע שותפות האינטרסים הקיימת בין שתי המדינות וגם הסכם
הנורמליזציה בין ישראל לבין סודאן – שהייתה בעבר יעד לפעילות איראנית כולל נתיב הברחת נשק מאיראן לרצועת עזה
– טומנים בחובם הזדמנות לשיפור מעמדה של ישראל בחופו המערבי של הים האדום. יחד עם זאת צריך לזכור כי אזור
דרום הים האדום ומֵ צַ ר באב אל־מנדב כמו גם מֵ צַ ר הורמוז הם אזורים מסוכנים לתנועת כלי שיט. במאי 2019 תקפו גורמים
המקושרים עם איראן שתי מכליות נפט סעודיות שהותקפו מול חופי איחוד האמירויות,2 ובדרום הים האדום, נמשכים
האיומים על חופש השיט כתוצאה מהמלחמה בתימן בה המורדים החות'ים חטפו בנובמבר 2019 שלוש ספינות בדרום
הים, וכן הטמינו מוקשים ימיים בים האדום כחלק מהלוחמה הימית נגד כוחות הקואליציה בהנהגת ערב הסעודית. דפוס
פעולה נוסף של המורדים החות'ים הוא הפעלת סירות נפץ המופעלות בשלט רחוק כנגד מטרות צבאיות ומסחריות, כולל
מכליות נפט.
בתחום הכלכלי, קצא"א מציעה לאיחוד האמירויות חלופה לתעלת סואץ, המוגבלת מבחינת גודל המכליות המסוגלות לעבור
דרכה, ולצינור הנפט סומד )pipeline oil Sumed ,)המשמש להובלת נפט ממדינות המפרץ בכיוון אחד בלבד ממסוף עין
סוח'נה שבים האדום לאלכסנדריה שבים התיכון, וגם למשלוח נפט גולמי מסביב לכף התקווה הטובה. לא ברור האם
השימוש בערוץ זה הוא כלכלי מבחינת איחוד האמירויות ולכן, אם ההסכם ייצא אל הפועל, האם ייעשה בו שימוש. אך במידה
ואיחוד האמירויות תעדיף למצות את ההסכם ולהעביר כמויות גדולות של נפט וגז דרך הצינור של קצא"א, הסכם זה עלול
להוות אתגר עבור ישראל מאחר שהיא עלולה להיתפס בעתיד על ידי מצרים כמתחרה על התפקיד האסטרטגי כגשר בין
הים התיכון למדינות המפרץ ולמזרח הרחוק וכמי שגוזלת ממנה רווחים כלכליים הנובעים ממעבר מכליות בתעלת סואץ,
או בהזרמת הדלק דרך צינור SuMed.
בתחום ההגנה על הסביבה, קיימים מספר סיכונים אם ההסכם יתממש ויתבטא בכניסת מכליות נפט רבות למפרץ אילת.
פעילי סביבה התריעו בעבר כי תקלה בודדת במכליות או, גרוע מכך, דליפת נפט או גז טבעי עלולים לסכן באופן חמור את
שוניות האלמוגים ואת המערכת האקולוגית הייחודית הקיימת במפרץ אילת. בינואר 2021 חתמו 250 מדענים – הכוללים
ביולוגים, גאולוגים, אקולוגים, גאוגרפים, מהנדסים, כלכלנים, מתכנני ערים ומומחים לבריאות הציבור – על עצומה נגד
הסכם זה. זאת, מכיוון, שלדבריהם הוא מהווה סיכון סביבתי, בריאותי וכלכלי לתושבי אילת ואשקלון וחושף את כל מפרץ
אילת–עקבה ואת חופי סיני וחופי הים התיכון לסכנה אדירה שמקורה בדליפה, תקלה או חבלה מכוונת. מדענים אלו

הצטרפו למאבק הסביבתי שמנהלת עמותת "צלול" ועוד כעשרים ארגונים סביבתיים וקוראת לעצור את הרחבת פעילות
צינור קצא"א, לבחון את מלוא הסיכונים שעל הכף ולא לאשר את המשך קידום המיזם של קצא"א.3
מקרי דליפה שכאלו שהוזכרו בעצומה כבר התרחשו בעבר כמו במקרה של האסון האקולוגי בעברונה בשנת 2014 ,שנגרם
כתוצאה מדליפה מצינור הנפט של קצא"א, וגם ממש לאחרונה, ב־30 באוקטובר 2020 ,בעקבות דליפה מקומית של נפט
גולמי קל שאירעה בשל תקלה באביזר ניתוק החירום בצינור של קצא"א כ־3 ק"מ מחוף אשקלון, אירוע שגרם להשבתה
זמנית של מתקן ההתפלה באשקלון. יתרה מזאת, גם עבודות תשתית שמבצעת החברה באילת עלולים לגרום לנזקים
סביבתיים כבדים כפי שעולה מתביעה אזרחית נגד קצא"א שהגישה רשות הטבע והגנים ביולי 2020 לבית משפט השלום
בבאר שבע בגין נזקים משמעותיים שגרמה החברה במסגרת עבודות תשתית שביצעה בשנת 2014 לשונית האלמוגים
במפרץ אילת ולערכי טבע מוגנים נוספים התלויים באלמוגים למחייתם.
האתגר העיקרי הניצב בפני קצא"א במישור זה הוא ליצור שיתוף פעולה ושקיפות גדולה יותר עם המשרד להגנת הסביבה,
רשות הטבע והגנים, הרשויות המקומיות שבשטחן עוברים הצינורות ולנסות ולהתכונן ליישום ההסכם באמצעות שיפור
התשתיות והקפדת יתר על הכנסת מנגנוני בטיחות מקסימליים לפעילותה על מנת למנוע הישנותם בעתיד של אסונות
אקולוגיים והשבתת מתקן ההתפלה באשקלון המספק כחמישית ממי השתייה של אזרחי ישראל.
לסיכום, מן הראוי כי לפני שחברת קצא"א תחתום על הסכם עם חברה מהאמירויות לשינוע דלק מאזור המפרץ הפרסי דרך
מֵ צַ ר הורמוז בואך אילת, כי הנושא יועלה לאחר קיום עבודת מטה של כלל משרדי הממשלה הנוגעים לדבר לדיון במטה
לביטחון לאומי ובו יוצגו התועלות, הסיכונים והמחירים מהסכם זה. אם יאושר ההסכם תידרש מדינת ישראל לקבוע דרך
פעולה שתענה על חלק מהאתגרים שצוינו במאמר זה.

 

המחברים:


ד"ר משה טרדימן הוא עמית מחקר במרכז עזרי לחקר איראן ומדינות המפרץ, מייסד־שותף ומנהל של המכון לחקר ביטחון
סביבתי ואיכות חיים, מייסד ומנהל המכון לחקר אסלאם ומוסלמים באפריקה ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית.


פרופ' שאול חורב עומד בראש המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית הכולל את חטיבת וידרא לחקר הספנות והנמלים
וחטיבת עזרי לחקר איראן ומדינות המפרץ, ובראש קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה. פרופ' חורב יזם
והקים את תוכנית הלימודים לתואר שני "ביטחון לאומי ואסטרטגיה ימית" ביה"ס למדעי המדינה, המחלקה ליחב"ל מתוך
הצורך לפתח תחום ידע זה בישראל ובעולם. פרופ' חורב מרצה בנושאי מדיניות ביטחון לאומי, אסטרטגיה ימית, טכנולוגיה
וחדשנות צבאית ומניעת תפוצת של נשק להשמדה המונית. בתפקידו האחרון לפני כניסתו לאוניברסיטת חיפה היה יו"ר
הוועדה לאנרגייה אטומית של ישראל.