עוצרים את הפיכת אילת ואשקלון לערי נפט וגז

הערות עמותת צלול לתזכיר "חוק מוכנות ותגובה לתקריות של זיהום הים והסביבה החופית בשמן התשפ"א- 2021" (התלמ"ת) 

התלמ"ת הוא חוק שמטרתו ליישם את החלטת ממשלה 3542 להערכות ומוכנות לתגובה מהירה וטיפול יעיל באירועי שפך נפט ודלקים לים. בשתי החלטות ממשלה מהשנים 2014-15 נקבע כי ישנה חשיבות אסטרטגית ליישם את החלטה 3542 ולהשלים את ההיערכות של המשרד להגנת הסביבה לכך.

עמותת צלול מברכת על כך שסוף סוף המשרד להגנת הסביבה והממשלה מקדמים את הטיפול בהיערכות לחירום בזיהום ים ובקידום חוק התלמ"ת אשר מתעכב משנת 1998, ומצרה על כך שנדרש אסון זיהום נפט/זפת בסדר הגודל שפקד את חופי ישראל בפברואר 2021 על מנת לעורר את הממשלה מהתעלמותה.

הגנת הים והחופים מזיהום נפט ושמן הוא דחוף היום מאי פעם, לאור תכניות הממשלה להרחיב את קידוחי הגז והנפט בכל המרחב הימי של ישראל ולהקים אסדות טיפול נוספות לאורך החופים ולאור הסכם קצא"א אשר צפוי להוביל מכליות נפט ענקיות למפרץ אילת ולאשקלון, תוך סיכון הסביבה הימית והחופית  כולה למרחק של קילומטרים רבים סביב. חוק התלמ"ת הוא הבסיס הנדרש להגנת הים ולמוכנות חירום לים. יש להתייחס אליו בחשיבות עליונה, להקצות את כל המשאבים הנדרשים למילוי מלוא הצרכים ולקדם את יישומו בדחיפות. יש להבטיח עצמאות מקסימלית של המשרד להגנת הסביבה מול גורמים אינטרסנטים אחרים, דוגמת משרדי האנרגיה והאוצר, חברות האנרגיה ובעלי עניין אחרים, הבוחנים את הנושא דרך הפריזמה הכלכלית בלבד וכושלים חמורות ביחס לפגיעה בים, באלפי בעלי החיים שבו ובאלפי בעלי העסקים שנסמכים על ים צלול ונקי לפרנסתם.

א. להלן הערות עקרוניות ושאלות לתזכיר הצעת החוק ול-[1]RIA להצעת החוק:

  1. הפער בין דרישות הצעת החוק מהרשויות המקומיות למוכנות לתגובה וטיפול באירוע שפך שמן לים, ובין יכולתן בפועל להיערך לכך. לעמדתנו מערך התרעה, מוכנות ותגובה המתקיים בנפרד במגוון הרשויות והגופים השונים, ללא גוף מתכלל עם סמכות ואחריות וללא איגום משאבים – הוא מערך שצפוי לכשלון. לא הגיוני להטיל על רשויות מקומיות חלשות את האחריות לאיתור והתרעה על זיהום ים, ואת האחריות לניקוי כל החופים המזוהמים בנפט וזפת בשטחן של מועצות אזוריות להן עשרות ק"מ של חופים. גם לא ברור מי אחראי למרחב הימי שבשטח הרשויות המקומיות.

מענה לבעיות אלו יכול להיות הקמת רשות ים וחופים, שתרכז את הסמכויות והאמצעים לטיפול באירוע זיהום ים: כלי שייט, כ"א מקצועי, ציוד ייעודי, וזאת לצד פיקוח, אכיפה וניהול שוטף של המרחב הימי.

 

בהגדרת תקרית ברמה 2 – יש צורך בחלוקה לתת רמות, כשהרמה הגבוהה יותר, של אירוע ממקור לא ידוע, שמשפיע על רשויות רבות צריך להיות, לפחות בתחילתו, באחריות הממונה (להבדיל ממצב שבו יש אירוע ברשות או מתקן אחד, שמשפיע על רשות אחת או שתיים בקרבתו), אירוע מהסוג של זיהום הזפת בחופים שפגע בישראל בפברואר 2021 מחייב ניהול ע"י הממונה, שיוכל להנחות, להקצות משאבים, להוביל מתנדבים וכו'. הגדרה זו חייבת להופיע גם בחוק או בנספח שיגדיר את האחריות בכל רמה ותת-רמה של אירוע. יש צורך בהפניה לנספח מהחוק על מנת להבטיח שהתוכנית, הקצאות המשאבים, ההערכות והביצוע בפועל, בשעת אמת, יהיו ע"פ התלמ"ת בכל אחת מהרמות.

  1. הערכת הסיכון והערכת הנזקים – המוכנות נותרה ע"פ תרחיש הייחוס והערכות עלויות ונזקים של חברת הזמט משנת 2007. המוכנות המקסימלית ברמה הלאומית היא לשפך של 4000 טון בלבד (מתוכם 80% יגעו לחוף לפני שניתן יהיה לעצור ושאוב אותם בים). אין מוכנות לתרחישים חמורים יותר בהם יהיה צורך ואפשרות לאיגום ואיסוף של אלפי טון שמנים בים, (מוכנות למענה מהיר לסיכונים מסוגה של קצא"א וקידוחי גז ונפט). על פי מסמך ה-RIA של התזכיר, הסתברות לאירועים אלו בסטיסטיקה עולמית היא 0.4 לשנה. היערכות זאת אינה מספקת ואינה משקפת את סדר הגודל של הסיכונים לחופי ישראל ולים התיכון וים סוף לאור העליה הדרמטית הצפויה בתנועת מכליות לשינוע נפט וקידוחי גז ונפט במרחב הימי של ישראל, ולאור האיומים הבטחוניים של מדינת ישראל.

חייבים לעדכן ולהבהיר גם את רמת הסיכון ותוחלת הנזק שישראל לוקחת על עצמה בהעדר המוכנות הנ"ל על פי עקרונות ALMRP[2] ((As Law as Reasonably Practical.  חסר התייחסות מספקת לרמת סיכון אלו בהערכת העלויות כתוצאה מההעדר הערכות. יש להתייחס לכך לכל הפחות ב-RIA, ולתת מענה לתרחיש הייחוס שכוננות בנ"ל האזורית תחת אמנת ברצלונה יכולה להתמודד איתו. יש להקים כוח חירום רב לאומי אזורי ולהגדיר את משך התגובה המהירה שכוח זה יוכל לתת לו מענה. בנוסף, יש לוודא כי יהיה כח תגובה נוסף במזרח הים התיכון של ארגון הספנות העולמי או ארגון חברות הנפט.

  1. 3. אין בתזכיר כל אזכור להגדלת היכולות של זיהוי והתרעה (חישה מרחוק מכל סוג שהוא) ברמה הלאומית או המקומית. ע"פ הצ"ח, נראה שהאחריות זו תוטל רק על מגיש התוכנית המפעלית. זהו כשל ומחדל חמור, במיוחד לאור הניסיון שעדין צרוב בזפת על חופינו. דרישה לכך מופיעה גם בהחלטת ממשלה מספר 532 מיום02.2021. סעיף ד׳, המתייחס לאמצעים טכנולוגיים חדשניים אשר יש לעשות בהם שימוש לגילוי וניטור זיהומי ים. לצערנו אין כל אזכור לכך בתזכיר החוק. יש לעגן זאת בחוק ולפרט בזמנים את הקמת מערך הזיהוי וההתרעה, שיכלול לכל הפחות:
  • שירות התרעה מניתוח תמונת לווין אחת ליום, ושהמידע יהיה עדכני ככל הניתן (מספר מצומצם של שעות משעת צילום/הדמאת לווין להתרעה.
  • אמצעי חישה בחוף ועל מסופים ימיים/אסדות הגז, שיוכלו לתת התרעה לתקרית שפך סמוכה יותר לחופים. אמצעי חישה אלו יינטרו באופן רציף, ויאפשרו התרעה ראשונית תוך דקות מזיהוי שפך שמן מכלי שייט או אסדות המסופים הימיים הסמוכים לחופים.
  • מערך כוננות אווירי לאימות ומעקב אווירי של ההתרעות מלווין ו/או אמצעי חישה על החוף: א. ניטור אווירי יומי באזורים בעלי רגישות אסטרטגית, באמצעות אמצעי חישה המורכבים על כלי הטיס[3] או על רחפנים. ב. כלי טיס/רחפנים אלו ישמשו גם למעקב והגדרת הגבולות וכוון התפשטות כתמי הזיהום לאחר שזוהו.
  • מומלץ שספק אחד ירכז את השרותים הנ"ל למומנה במשרד להגנ"ס.
  • מומלץ שנותן שרות זה יספק וישקלל בהתרעה וההמלצות להערכות גם מידע רלוונטי על כלי שיט החשודים בזיהום ים, בכלל זה: בעלות, ניהול מקצועי, מצבה הטכני ודוחות תקינות תקופתיים של האוניה מה-IMO, מדינת הדגל ו/או הנמלים בהם נערכו בדיקות כנ"ל. מידע זה חיוני גם לתהליך האכיפה.
  1. אין התייחסות מספקת לנושא הפעלת המתנדבים. ההתייחסות רק ברמה המקומית לא ברמת התוכנית הלאומית. התייחסות מאוד כללית, ללא כל התייחסות לסוגיות ביטוח, תקציב,  אחריות ניהולית. יש להוסיף נספח מתנדבים לחוק על מנת לוודא שהקמת, הדרכת והפעלת מתנדבים מטופל, ומנוהל בצורה נכונה. דברי ההסבר לחוק צריכים להדגיש את העובדה שבאירועים ברמה 2 ו-3 חלק גדול מהעבודה נעשה על ידי מתנדבים. יש לקיים תחקיר מעמיק על אירוע הפעלת המתנדבים בחופים באירוע הזפת, ללמוד מהניסיון שצברו ארגוני הסביבה ובראשם אקואושן, שצברו השלטון המקומי וכן לקחי המשרד להגנת הסביבה ומתוך זה לבנות תוכנית מיטבית ולהקצות תקציבים להיערות וטיפול בעתיד.
  1. אין התייחסות מספקת לנושא ביטוח לצד ג' ולפגיעה סביבתית– יש להורות בחוק על חקיקת חוק משלים "חוק נזקים ממפגעים בסביבה הימית" שיבטיח פוליסות ביטוח ברמה הנדרשת, ואחריות קפידה על הבעלים (והמפעילים) של כלי השיט והאסדות (הצעת חוק בנושא הוכנה ע"י עמותת צלול והוגשה ע"י ח"כ אכרם חסון ב-2017). כהשוואה והתייחסות, יש לבחון את הצלחת הרחבת אחריות המזהם והגדלת סכומי החבות כתוצאה מזיהום שמן, בהפחתת מספר התקריות של שפך שמן לים ובנפחם הכולל בעשרות אחוזים[4] אפשר ללמוד מהנסיון של Oil pollution act 1990[5], בארה"ב.
  1. בRIA לחוק – ההערכה של הנזקים הסביבתיים והכלליים ושל עלויות של זיהום שמן לים ושל עלויות הטיפול בים ובחופים מסתמכת על שנערכו עבור ה-EPA בשנת 2000 ו-2004, ולא בהערכות מאוחרות יותר שנערכו עבור ישראל[6]. בהערכות אלו עלות הנזקים משמעותית גבוהות יותר. בהערכת הנזקים ספציפית לישראל יש להתייחס לתלות של ישראל במתקני ההתפלה, ולערך הגבוה יותר שיש לחוף הים במדינה צפופה.

 

  1. 7. חסרה הסדרת תקציב הולם למשרד להגנת הסביבה ולרשויות החוף לטיפול באירועי זיהום, לרכישת ציוד להתרעה וטיפול וכן חסר תקני כח אדם ליחידה הימית שאחראית על התגובה בים.
  • הכנסות הקרן למניעת זיהום ים מקנסות היטלי הזרמה לים ואגרות שמן אינן מספיקות לכיסוי הגרעונות, יש לבחון אותם ולעדכן בהתאם כך שמקור לכיסוי הגרעון בקרן לא יהיה תקציב המדינה.
  • הממשלה הוציאה מתוך הקרן 45 מיליון שקלים להחזר ההוצאות על הטיפול בזיהום הזפת בחופים. יש לוודא כי כל הכספים יוחזרו על מנת לאפשר היערכות חירום מקסימלית, שמימונה היה תלוי בתקציבים אלה.
  • תקנים חדשים: בעמודים 10–11 לתזכיר מצוין כי ישנה תוכנית להוסיף 20 תקנים נוספים ליחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, כולל הצוותים לתחנות זיהום ים באילת, אשקלון וחיפה. מספר זה אינו נותן מענה מלא לצרכים הגדלים ואינו תואם את המציאות המאוד עלובה היום של חסר חמור במספר המפקחים ואת יחס משרד האוצר לנושא הגדלת התקנים הנדרשים. ליחידה הארצית להגנת הסביבה הימית חסרים לפחות 10 תקנים רק לצורך מימוש התלמ"ת כבר היום, וזה עוד לפני הרחבת פעילות קצא"א בשינוע נפט ודלקים בנמלי אילת ואשקלון ולפני הגדלת קידוחי הגז והנפט לכלל המרחב הימי של ישראל, כפי שמקדם משרד האנרגיה.
  1. יש להבטיח את סגירת הגירעון הצפוי בקרן: (עיקר 7 בתזכיר הצעת החוק)

 עמותת צלול קוראת לממשלה לשמור בקרן למניעת זיהום ים סכום קבוע של 100 מיליון ₪. סכום זה יוכל לכסות הוצאות ניקוי של 1,300 טון שמן ם וכשיגיע לחופים[7], שישמש לכיסוי מידי לרשויות המקומיות ו"המפעלים" על הוצאותיהם[8] באופן מידי. סכום זה יכול גם לשמש לפיצויי מידי לעסקים הנסמכים על ים צלול ונקי למחייתם ונפגעו מהזיהום. כמו באירוע שריפה, יש קודם כל לטפל בשריפה ולאחר מכן לחפש מקורות מימון לכיסוי ההוצאות. כך יש לטפל באירוע זיהום ים ותקציב זה הוא שיאפשר זאת. לאחר הטיפול המיידי, במידה וימצא האחראי/בעלים של מקור השפך, המדינה תוכל לתבוע את האשמים בזיהום על הוצאות הניקוי והנזקים לתשתיות ולציבור (כולל הפגיעה הסביבתית). אך קודם כל יש להבטיח מימון מלא לפעולות הניקוי בים ובחוף, על מנת שלא יתעכבו בשל אי יכולת הקרן להחזיר את ההוצאות המיידיות לטיפול וניקוי הים והחוף. 

  1. יש להוסיף כנספח לחוק תוכנית שלד לתוכניות מקומיות ותוכנית מפעל. (סעיפים 4 ו-6 בצעת החוק) תוכנית שלד שתכלול את ההוראות המינימליות של תוכניות מקומיות ותוכניות מפעל. הוראות אלו יכללו "תוכנית דוגמא/ברירת מחדל מינימלית ותגדיר מה מותר ומה אסור לכל סוג של חוף (חופים סלעיים או חוליים בשמורות טבע, בשטחים פתוחים ובשטח עירוני). למשל שימוש בציוד כבד, בדספרסנטים וחומרי ניקוי לכל סוג חוף.

ההוראות הנ"ל יכללו גם התייחסות לטיפול בשטח הימי שבאחריות הרשות המקומית, במידה ונדרש מהם טיפול בשטח זה. במידה ולא נדרש מהם, יש להגדיר מי כן האחראי לטיפול בשטח זה  (כאמור השטח הימי  400 מטר מקוו החוף הוא שטח מונצפלי).

12 שקיפות – במסגרת תזכיר הצעת חוק חסר סעיף המחייב בשקיפות המידע

הטיפול באירוע זיהום נרחבים (כמו אסון הזפת השנה), מחייבים התנדבות אלפי תושבים ואזרחים. ללא אמון האזרחים בממשלה והרשויות, שעשו את כל הניתן והמוטל עליהם בחוק על מנת למנוע זיהום ולהיערך לטיפול, רוח ההתנדבות תיפגם. שקיפות נתונים היא בסיס לאמון המתבקש בין רשויות הממשלה והמפעלים לבין הציבור.

לאור זאת, יש לחייב ולעגן בחוק את חובת המשרד להגנת הסביבה לפרסום דוח שנתי של מוכנות, תוכניות וסיכומי תרגילים, הן ברמת הרשויות המקומיות והמפעלים והן ברמת המשרד להכנת הסביבה.  בנוסף , יש לעגן בחוק את חובת שקיפות המידע גם של התוכניות המפעליות והמקומיות.

 

ב. להלן פירוט הצעתינו לשינוי בסעיפי הצעת החוק:

 

  1. 1. ניהול תקרית ברמה ב' – אנו מציעים לשנות את סעיף 20 א ו-20ב בתזכיר הצ"ח, ובתאם להערה מספר 1 במסמך זה. כל תקרית שחורגת מתחום רשות מקומית אחת (כלומר אירוע רמה ב' וג') יהיה אירוע בניהול של הממונה או מי שיוגדר מטעמו, עד שיוגדר שאירוע הזיהום בעקבות התקרית נמצא ביכולת שליטה מלאה של הרשויות המקומיות, ורק אז ניתן להעביר את האחריות לניהול המשך הטיפול לרשויות המקומית שנפגעה הכי קשה מאירוע הזיהום, וזאת בכפוף לשיקול דעתו של הממונה.
  2. 2. לסעיף 3 "תוכנית לאומית" יתווסף סעיף קטן המחייב את השר להגנ"ס או הממונה לעדכן את תרחישי הייחוס בתוכנית הלאומית. תרחישי הייחוס בתלמ"ת יעודכנו בתוך 10 חודשים ולאחר התייעצות במטה בינמשרדי הכולל את משרד הבטחון, משרד האנרגיה, המל"ל, השלטון המקומי (פורום רשויות החוף), רשות הטבע והגנים, המכון לחקר ימים ואגמים, נציג לשכת המבטחים הימיים, נציג ארגון הגג של ארגוני הסביבה, ונציג לשכת המהנדסים והאדריכלים בישראל. התוכנית הלאומית תיתן מענה לסיכונים על פי עקרונות ALMRP, והטכנולוגיות המיטביות הזמינות (BAT).

בתרחישי הייחוס תהיה התייחסות גם לתרחיש החמור ביותר (WCS), והפער הנותר בין תרחיש זה לרמת ההערכות ויכולת התגובה של התוכנית הלאומית. תרחישי הייחוס הנ"ל, והתוכנית הלאומית המעודכנת יפורסמו להערות הציבור. כמו כן, הם יעודכנו אחת לחמש שנים ע"פ רמת הסיכונים, שנמצאה תוך התייעצות חוזרת עם גורמי המקצוע שהוזכרו כאן.

  1. בסעיף 3 ה"התוכנית הלאומית" יתווסף סעיף קטן המתייחס להפעלת מתנדבים בתקריות מרמה ב' וג' תוך התייחסות לסוגיות ביטוח, תקציב, אחריות ניהולית. פירוט סוגיות אלו יופיעו בנספח מתנדבים לחוק התלמ"ת על מנת לוודא שהקמת, הדרכת והפעלת מתנדבים מטופל, ומנוהל בצורה נכונה.
  1. בסעיף 3 – ה"התוכנית הלאומית" יתווסף סעיף קטן המתייחס להקמת מערך זיהוי והתרעה כפי שפרטנו בהערה (א).3 במסמך זה. פירוט השלבים, והזמנים להקמתו יוגדרו בתלמ"ת או בנספח לחוק, ובלבד שלא יהיה מעל 12 חודשים מפרסום החוק.
  1. בסעיף 4(ב)(2) ההתייחסות ל"תרחיש" אינה מספקת – אנו מציעים לשנות את הנוסח מ"תרחיש" – לנוסח הבא: "(2) – תרחישי יחוס לתקריות שעלולות להתרחש בשטחי הרשות המקומית או בקשר לפעילותו ובהתאם לעונות השנה, שיהוו בסיס לתוכנית בהתחשב בנתונים המנויים בפסקה (1); בתרחישי הייחוס תהיה התייחסות גם לתרחיש החמור ביותר (WCS)". בסעיף 4(ב)(3) יתווספו המילים התוכנית תיתן מענה לסיכונים על פי עקרונות ALMRP.

  בסעיף 4(ב)(4) יתווספו המילים: "פרסום של התרגילים וההערכות בכל רשות מקומית" – תוספת זו חשובה כי התוכניות המקומיות נסמכות על הקמת מערך מתנדבים.

  1. בסעיף 6 – יתווסף תת סעיף המחייב את פרסום תוכנית ההערכות של המפעל לציבור.
  1. בסעיף 6(ב)(2) ההתייחסות ל"תרחיש מייצג" אינה מספקת – אנו מציעים לשנות את הנוסח מ"תרחיש מייצג" – לנוסח הבא: "(2) – תרחישי יחוס לתקריות שעלולות להתרחש בשטחי הרשות המפעל או בקשר לפעילותו, שיהוו בסיס לתוכנית בהתחשב בנתונים המנויים בפסקה (1), ובהתאם למשטר הזרמים, הרוחות והגלים באתר. בתרחישי הייחוס תהיה התייחסות גם לתרחיש החמור ביותר (WCS), והתייחסות לתרחישים הדורשים תגובה ומענה של התוכנית הלאומית (מה התרחישים לרמה ב' ורמה ג'). לאחר סעיף 6(ב)(3) יתווספו המילים "התוכנית תעמוד בקריטריון השימוש בטכנולוגיות מיטביות הזמינות(BAT) , שיתנו מענה לסיכונים בתרחישי היחוס על פי עקרונות ALMRP.
  2. 8. בסעיף 4 וסעיף 6 – תוכניות של רשויות מקומיות ותוכנית מפעל: אנו מציעים להוסיף חובה להכנת תוכניות שלד ע"י המומנה עבור הרשויות המקומיות. בסעיף 4, יתווסף סעיף קטן (ד) וכך גם בסעיף 6, אחרי סעיף 6(ג) שאומר (בהתאם לסעיף): "הממונה יפרסם בתוך 6 חודשים מכניסת החוק לתוקף תוכניות שלד/דוגמא לתוכנית מקומית/תוכנית מפעל.

כל תוכנית מקומית/תוכנית מפעל תכלול לכל הפחות את ההוראות בתוכנית השלד שתפורסם באתר המשרד להגנ"ס. תוכנית השלד תכלול דוגמאות והגדרות לאמצעי טיפול מותרים ואסורים בסוגי החופים שונים: חופים סלעיים או חוליים בשמורות טבע, בשטחים פתוחים ובשטח עירוני (יתכן וזה דורש הגדרה של סוג חוף בסעיף ההגדרות). תוכנית הדוגמא צריכות להתייחס לשטח הימי באותו אופן. 

  1. סעיף 18(ג) – מכפיף את שיקול הדעת וסדר העדיפות לטיפול בזיהום ים מידיו של המומנה לשיקול דעתו של מנהל רשות הספנות. לעמדתנו כאשר מדובר בהצלת חיי אדם על כלי שיט הדבר ברור, אך שמדובר על הצלת כלי השיט כאשר לצוות כבר לא נשקפת סכנה לא צריכה לגבור דעתו של מנהל רספ"ן על שיקול דעתו של המומנה. ועל כן אנו מציעים את הנוסח הבא לסעיף זה: "התרחשה תקרית המסכנת, לדעת מנהל רשות הספנות, חיי אדם על כלי שיט, תינתן עדיפות לטיפול בסכנת פגיעה בחיי אדם, והממונה יפעל במילוי תפקידו ובהפעלת סמכויותיו לפי חוק זה על פי הוראות מנהל רשות הספנות, שיינתנו בתיאום עמו, כל עוד קיימת סכנה כאמור.
  1. סעיף 16 – דוח שנתי. בסעיף 16(א)(1) להוסיף "והלקחים שהופקו מהם"
  1. בסעיף 10 – עדכון תוכנית אנו מציעים להוסיף לפני סעיף 10(1) – "…בהתאם ללקחים שפורטו בדו"ח השנתי, בתוך 30 יום מהגשת הדו"ח".
  1. בסעיף 24 חובה לאפשר מעבר בתת סעיף (ז)1. המתייחס למתן צבאי ימחקו המילים "… חקירה פלילית, או תרגיל או אימון רחבי היקף" הסיבה לסעיף זה לאפשר תגובה ומענה מהיר לטיפפול בתקרית, מניעה או עיכוב מסיבות שאינן מבצעיות כפי פורטו שער תתי הסעיפים אינה הכרחית ועלולה לגרום לפגיעה ונזק נוספים מהתקרית.

[1] Regulation Impact Assessment

  [2] –  https://he.wikipedia.org/wiki/ALAR  וכפי שמופיעה למשל בסעיף 14 בדירקטיבה האירופאית לרגולציה על קידוחי גז ונפט.

[3]  אם יש חשד לכתם זהום משלכים במקום אמצעי חישה צף שמודד ומשדר את צמיגות/הרכב המים.

[4] Lawrence I.K, 2011, Liability, Compensation, and Financial Responsibility Under the Oil Pollution Act of 1990: A Review of the Second Decade; Tulane Maritime Law Journal, 36; pp. 7-8

[5] https://en.wikipedia.org/wiki/Oil_Pollution_Act_of_1990#cite_note-:2-1 ;

[6] למשל סדן ולוונטל, 2016 הערכו את הנזקים והפגיעה הכלכלית כתוצאה משפך שמן לים (מ"האסדות" וקדוחי הגז והנפט), פרק ד' בסקר אסטרטגי סביבתי (סא"ס) עבור משרד האנרגיה (קישור) .

[7]  כמות זו אינה Worst Case Scenario ואף נמוכה מתרחיש חברת ההזמט

[8] בעלי התוכניות המקומיות והמפעליות שנפגעו מזיהום ים שמקורו לא בשטחם; ע"פ  Worldwide Analysis of Marine Oil Spill Cleanup Cost Factors, Etkin D.s, June 2000    שהוכן עבור ה-EPA  (סוכנות הסביבה האמרקאית) ומצוטט בRIA לתזכיר הצעת החוק זה הוצאות לניקוי 1 טון בחוף הם 22,400 $.