על-פי הערכות מומחים ומבדיקה שערך עיתון "כלכליסט" (הכתבת ענת רואה) עסקת קצא"א תייצר הכנסות של 23 מיליון דולר בלבד בשנה משינוע הנפט, כשמתוך סכום זה תקבל המדינה כ-11.5 מיליון דולר בשנה בלבד. עד כאן סכומים לא גבוהים במיוחד, אלא שמתברר שעיקר הרווח יבוא דווקא ממכלי האיחסון של קצא"א באילת ובאשקלון שיאפשרו לחברות הסחר הגדולות לרכוש נפט במחיר נמוך ולמכור אותו כשהמחיר גבוה.
נפח האחסון של קצא"א באילת ובאשקלון עומד על 3.7 מיליון מ"ק נפט (23 מיליון חביות) כ-21 מכליות נפט הטעונות ב-175 אלף טון נפט.
בהנחה שחברת MRLB, איתה חתמה קצא"א על ההסכם תשכור 30% – 50% משטחי האחסון של קצא"א, פוטנציאל ההכנסה השנתי הוא 27 – 46 מיליון דולר. עובדה ההופכת את הפרויקט לרווחי עבור היזמים ומגדילה את היתרון שלו על פני תעלת סואץ.
יכולת האחסון של קצא"א עומדת על 3.7 מיליון מ"ק נפט. באילת יש לקצא"א שני אתרי אחסון: אתר חופי שקולט נפט ממכליות שמגיעות לנמל בנפח של 200 אלף מ"ק, ממנו נשאב הנפט לחוות המכלים העיקרית ברמת יותם, שבו 16 מכלי אחסון בנפח כולל של 1.1 מיליון מ"ק. באשקלון פועלים 24 מכלי אחסון לנפט גולמי שהנפח הכולל שלהם 1.9 מיליון קוב, והם יכולים להיות מוזנים הן מרמת יותם והן ממכליות הפורקות בנמל הנפט של אשקלון.
בתקופות בהן מחירי הנפט צונחים ועמם הביקושים, כפי שאירע בתחילת תקופת הקורונה עם הירידה בשימוש בדלקים בתחבורה ובתעופה, נוצר מחסור במקומות אחסון. בדצמבר 2019 עמד מחירה של חבית נפט על 60 דולר והוא צנח ל־15 דולר בתחילת אפריל 2020. הנפט העודף שהופק אוחסן במכלי ענק יבשתיים, אך בהיעדר מקומות אחסון מספיקים, מכליות נפט הפכו בעצמן למחסני ענק והנפט נשמר בהן לימים שיהיה לו ביקוש.
כידוע, הסיכון באיחסון אינו פחות בהשוואה לסיכון בהזרמה בצינור. עיקר הסיכון נובע מקורוזיה, שחיקה וטיפול רשלני מצד החברה ומצד קבלנים שהיא מעסיקה כפי שאירוע באסון עברונה ובאסונות נוספים.