ארכיון פוסטים מאת: Dalia Tal

מכתב של גורם ביטחוני בכיר

שינוע נפט במכליות ענק דרך מפרץ אילת וישראל לאירופה, יהווה מטרה פשוטה ונוחה לכל מי שמעוניין לבצע פיגוע טרור סביבתי איכותי. אמצעים פשוטים הנמצאים בידי כל ארגון טרור, כמובן שגם בידי מדינות אוייב. למפגעים הפוטנציאלים באזור יש אפשרות לבצע את הפיגוע, שיגרום נזק רב לכלכלת ישראל. התוקף/ים – מבצעי הפיגוע יכולים לא להחשף, על מנת להמנע מהסתבכות בנ"ל ואחריות משפטית בשל הפגיעה בסביבה ובכלכלת מצריים וירדן (פגיעה קשה בתיירות ונכס הטבע העולמי של במפרץ אילת .

כשמנתחים איום בטחוני ימי, יש לקחת מספר פרמטרים בחשבון:

  • פוטנציאל הנזק שיגרום אם האיום ימומש (מבחינתו של התוקף – "איכות המטרה")
  • נגישות היעד אותו מתכוונים לתקוף. 
  • יכולת איסוף מודיעין על היעד
  • יכולת לשנע אמל"ח אפקטיבי שיכול לגרום את הנזק הרצוי
  • חתימת המפגע/ פוטנציאל ההסתבכות הבין לאומי לתוקף.

קו מיכליות הדלק לאילת הוא יעד פיגוע אטרקטיבי אשר בקלות ניתן לממש אותו: 

  • פוטנציאל הנזק הוא עצום. פגיעה במיכלית נפט באזור צפון מפרץ אילת יביא לא רק להשמדת חיים ופגיעה אנושה בשוניות האלמוגים לעשרות שנים. כי אם גם למחיקת כל ענף התיירות באילת, עקבה וצפון סיני. עוצמת הפיצוץ, באם יגרם, תוכל להרוס מבנים וכמובן להביא לאבדות בנפש, ברדיוס גדול של עשרות ק"מ. עם זאת מיכליות דלק רק לעיתים רחוקות מתפוצצות לחלוטין  בבת אחת, כי אם נוטות בעיקר לבעור ולאבד דלק[1]. כך למשל המיכלית Rhine אשר הותקפה בדצמבר 2020 בנמל ג'דה, כשעל סיפונה כ 60,000 טון דלק, לא התפוצצה כולה, ולא היו הרוגים מהפיצוץ.  על כן עוצמת הנזק הצפויה תלויה מאוד באופי אמצעי התקיפה, (טיל, סירת נפץ, מוקש ימי, טורפדו, כטב"מ וכד') עוצמת הפיצוץ, מיקום הפיצוץ, וכמובן תגובת הצוות.

מקום הפגיעה ישפיע מאוד על היקף הנזק במובן הכלכלי.  פגיעה באיזור מיצרי טיראן תביא לאובדן התיירות במצריים באזור שארם א שייח ובעקבה לפגיעה קשה בפרויקט נעום Neom. לעומת זאת פגיעה באזור אילת תביא לנזק כבד לישראל, ירדן ולתיירות בצפון מפרץ אילת.

יכולת איסוף מודיעין: יעד הפיגוע הוא נגיש מאוד, אין צורך ביכולות מודיעין , הקו מוכר מפרסומים  גלויים,  כמו כן זמני ההפלגה מפורסמים לכל המעוניין.  בנוסף היעד נצפה בעין בלתי מזוינת מיד עם מעבר מיצרי טיראן, דבר הנותן זמן התארגנות ארוך ליוזם הפיגוע. אמצעים הננקטים כיום, כגון החלפת שם האוניה, דיווח על עקבה כעל היעד, או כיבוי טרנספונדר, אינם יעילים בקו מיכליות קבוע.

שינוע האמל"ח לפיגוע  – בכך כמעט אין צורך היעד קרי מיכלית הדלק היא האמל"ח בעצמו !  אין צורך כמעט לעסוק במנהלות מסובכות, כל פגיעה של טיל פשוט בדופן יצור את ההרס הנדרש. ולכן בעניין זה, היעד הוא "חלומו הרטוב" של כל מחבל. יש לציין כי מיכליות במזרח התיכון הותקפו בזמנים האחרונים על ידי מוקשים ימיים, מטעני נפץ מוצמדים, סירות נפץ, טילים ואפילו כטב"מים . חלק מהתקפות אלו התחוללו ממש בים האדום. החופים לאורך הים האדום הם ארוכים, ובחלקים גדולים- כדוגמת חופי סעודיה, כמעט ואינם מפוטרלים. פיגועי איכות, כולל ירי טילים והצמדת מטעני נפץ לצינור הגז ולמטוסים התרחשו באזור דרום סיני על ידי כוחות המקושרים לארגוני טרור שונים, אשר כולם עוינים את ישראל.

 

חתימת הפיגוע: ניתן בהחלט לירות טילי שיוט הנמצאים בידי מדינות אוייב, טילים אלו יפגעו במיכלית ויגרמו הרס רב לכלי השייט ולסביבה , אולם פוטנציאל ההסתבכות הבין לאומי הוא גבוה, משום שניתן בקלות לאכן מהיכן נורו הטילים.  לא כך הדבר בירי טיל פשוט מכלי שייט בלתי מזוהה, לאחר כניסת המיכלית לאזור צפון המפרץ, או בהתקרבה למיצרי טיראן אז ניתן כאמור לבצע פיגוע הרסני מאוד ללא חתימת המדינה או הגורם המפגע. דבר זה מאפשר מצד אחד לייצר פיגוע איכותי ומשמעותי, ומצד שני- במקרה של הסתבכות, להכחיש קשר אליו – יכולת הכחשה ומניעת הסתבכות בבית דין בנ"ל.

סיכום : קו מיכליות הנפט לאילת, מהווה מטרה פשוטה ונוחה לכל מי שמעוניין לבצע פיגוע איכותי , אמצעים פשוטים הנמצאים בידי כל ארגון טרור, כמובן שגם בידי מדינות אויב. חתימת הפיגוע נמוכה מאוד וניתן להתנער ממנה בקלות .

[1]   דוגמאות לפיצוצים על מכליות דלק/נפט שגרמו לאבדות בנפש: למשל, מכלית הקונדנסט האראנית, בה נספו נספו 18 מלחים בשל התנגשות עם מעבורת בים סין בינואר 2018 https://www.haaretz.co.il/news/world/asia/.premium-1.5741639; אסון הקידוח במפרץ מקסיקו 2010 היו 11 הרוגים ועוד 17 פצועים ונזקים של יותר מ70 מליארד דולר

ארגוני הסביבה לראש הממשלה בנט והשרים: "בטלו את פרויקט קצא"א"

ארגוני הסביבה לראש הממשלה והשרים: "בטלו את הסכם קצא"א"

ארגוני הסביבה פנו לראש הממשלה, נפתלי בנט ולשרים בדרישה לבטל באופן מידי את הסכם קצא"א עם חברות נפט  מהמפרץ הפרסי, לשינוע נפט דרך מפרץ אילת ואשקלון – עד לבירור ממשלתי של השלכותיו.
לדבריהם, ההסכם מסכן את אחד מפלאי הטבע הייחודיים ביותר בישראל – שמורת האלמוגים באילת. ההסכם כבר נכנס לתוקף, וחברת קצא"א, שהיא חברה ממשלתית לכל דבר ועניין, כבר פועלת על פיו. זאת, על אף
שמעולם לא התקיים דיון בממשלה בעניין ההסכם המסוכן הזה, ובטח שלא ניתן אישור ממשלתי שיאפשר את
כניסתו לתוקף, כנדרש על פי סעיף 11 (9א) לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975.
לדברי העמותות, מיותר לציין, שהסכם זה חושף את כל מפרץ אילת ועקבה, את חופי סיני והאלמוגים בהם, לסכנה אדירה כתוצאה מדליפה, תקלה או חבלה, שהן אך עניין של זמן. על אף שפרטי ההסכם חסויים, ומדובר בהסכם שעתיד להגביר את תנועת מיכליות הנפט, שהן מיכליות ענק, הנושאות מאות אלפי טונות של נפט ותזקיקיו ממכלית אחת עד שלוש מכליות בשנה ל-100 מכליות בשנה. בשל הקרבה הגדולה, בין נמל קצא"א באילת ושונית האלמוגים – פחות מ-1 קילומטר. "מספיקה תקלה, או חבלה אחת "קטנה" של %1 באחת המיכליות הללו, כדי לגרום לאסון סביבתי גדול,
שמסכן באופן בלתי הפיך, את השונית והמערכת האקולוגית הייחודית, הנסמכת עליה.
נזכיר, ששוניות האלמוגים באילת, שהן בעלות חשיבות בינלאומית, בזכות חסינותן יוצאת הדופן, לתופעת של התחממות ושינויי אקלים, כמעט נכחדו בשנות ה- 70 ,עקב פעילותו האינטנסיבית של מסוף מיכליות הנפט של קצא"א דאז, והשתקמו אך בקושי, במשך כ-40 שנה. השונית וייחודיותה, הינם גם מקור משיכה גדול לתיירות פנים
וחוץ, כשהתיירות האילתית, שספגה מכה אנושה בתקופת הקורונה, מבוססת מאוד על בריאות הסביבה הימית", כתבו הארגונים.

"בנוסף, לא ברורות ההשפעות של הולכת כמויות הענק הללו, לאורך צינור קצא"א הישן והמתאכל וההשלכות של
כמויות נפט אלה, על חוות המיכלים באשקלון ועל האוכלוסייה הסמוכה להן. הכפלת כמות המיכליות הנפט במסוף
קצא"א באשקלון, תגדיל מאוד את הסיכון להשבתת מתקני ההתפלה המספקים כ-75 אחוז ממי השתייה בישראל.
כמו כן, כפי שצויין בחוות הדעת של המשרד להגנת הסביבה, זיהום האוויר לתושבי אילת, אשקלון והסביבה, יגדל באופן משעמותי, עם הגידול בשינוע הנפט דרך חוות המיכלים של קצא"א".
עוד כתבו הארגונים: "בעוד מספר ימים, תדרש המדינה להשיב לבג"ץ שהגישו ארגוני הסביבה כנגד הסכם זה. במסגרת העתירה, ביקשו הארגונים מבית המשפט להורות על בטלות ההסכם, עד לאישורו  בממשלה, כנדרש על פי חוק. אנו פונים אליכם על מנת שתפעלו כדי שדיון ממשלתי כזה יתקיים, לא לפני שיתקבלו הערכות סיכון סביבתיות,תיירותיות וכלכליות, שיבחנו את השפעות ההסכם הנוכחי על ישראל בכלל, ועל מפרץ אילת ואשקלון בפרט. רק לאחר שאלה יתקבלו, תהיה בפניכם תשתית עובדתית מספקת, על מנת להכריע בתועלת של ההסכם, אל מול הנזק הפוטנציאלי שלו. מאחר וחברת קצא"א כבר פועלת במסגרת ההסכם, אנו דרושים מהממשלה להורות על ביטולו.
רק לפני מספר חודשים, היינו כולנו עדים לאסון דליפת הנפט מן המיכלית בים התיכון, שמילא את חופינו בזפת רעילה. זה עלול להיות רק קדימון פעוט וזניח, לעומת הנזק הפוטנציאלי מההסכם הנוכחי. אנו קוראים לכם לפעול למניעת אסון, שעשוי להיות בלתי הפיך".

עצרו את הסכם קצא"א, באופן מיידי!

המשרד להגנת הסביבה: העברת הנפט בצינור קצא"א עלולה לגרום לאסון חסר תקדים באילת

נייר עמדה שפרסם המשרד להגנת הסביבה קובע: הסכם קצא"א יגידל את כמות המכליות העוגנות בנמל אילת פי 10. התוצאה הצפויה היא סכנה לאסון שפך ופגיעה באלמוגים וזיהום אוויר חמור. עוד מזהיר נייר העמדה: "קצא"א והמהשרד להגנת הסביבה אינם ערוכים להתמודד עם אסון נפט בים וביבשה"

המשרד להגנת הסביבה פרסם נייר עמדה הקורא לבטל לאלתר את הסכמי קצא"א עם איחוד האמירויות.  מחבר הנייר, מנהל היחידה להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה, רני עמיר, מזהיר  שבשל הגדלת מספר המכליות העוברות במפרץ ששפך נפט יביא לאסון חסר תקדים.

לדברי השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל: "בראייה ארוכת טווח, הגדלת פעילות שינוע דלקים פוסיליים במקום כה רגיש כמפרץ אילת היא צעד בכיוון השיגוי".

מנייר העמדה עולה שבשנים האחרונות הגיעו למפרץ אילת כשש מכליות נפט בשנה בלבד ואילו על פי ההסכם החדש עד 2025 יגיעו למפרץ כ-50 מכליות בשנה – כחמישה מיליון טון נפט בשנה. 

עוד עולה מנייר העמדה, שלמרות ההגדלה המתוכננת קצא"א אינה ערוכה לתת מענה יעיל ועצמאי לשפך נפט בעקבות תקלה או תאונה.

נייר העמדה מזהיר שלהסכם שינוע הנפט פוטנציאל לפגוע בים ובענף התיירות עליו מבוססת פרנסת העיר וכי דליפת נפט עלולה להיות הרסנית לשונית האלמוגים שהיא סביבת חיים רגישה ביותר. 

עוד עולה מנייר העמדה, שרשיון העסק של קצא"א אינו תואם תרחיש של אסון שפך וכי תוכנית החירום להתמודדות עם תקרית כזו היא מקומית ומוגבלת וכי לחברה יש אמצעים מוגבלים לחסימה, שאיבה וספיגה של שמנים מהים המותאמת לשש מכליות בלבד. הדוח מביע חשש לא רק מפני תקלות במכליות אלא גם מתקלת שבר בצנרת ההולכה היבשתית בסמוך לקו החוף שנבנתה בשנות ה-70, שיש לה פוטנציאל קריסה וסכנה מוחשית לסביבה הימית הרגישה.

נייר העמדה מדגיש את העובדה הידועה שהמדינה אינה ערוכה מספיק לאסון סביבתי באילת וזאת בשל מחסור חמור בציוד.  כפי ש"צלול" מתריעה מזה זמן רב – את החוסמים שתפקידם למנוע את התפשטות כתם הנפט רכשה המדינה לפני כ-30 שנה וגם הספינה שתפקידה להתמודד עם הזיהום היא עתיקה ומיושנת זאת בשעה שהסיכונים לים רק גדלים כל העת.

נייר העמדה גם כולל פרק שבו אזהרה מפני זיהום אוויר שיפגע בתושבי העיר, לפיה פליטת אדי הדגק במקרה אסון שפך תהיה פי 50 המפגליטות הנוכחיות.משמעות הדבר היא זיהום אוויר ומטרד ריח קשים.

בדו"ח מזכיר עמיר את האסונות  הסביבתיים הקשים להם גרמה קצא"א ובראשם אסון עברונה, במהלכו פגיעה בצינור בסמוך לבאר אורה שבערבה גרמה לשפך נפט שהגיע עד לממלכת ירדן.

הנייר גם מדגיש את העובדה שההסכם נוגד את המדיניות הרשמית של הממשלה לעבור לאנרגיות מתחדשות ולכלכלה דלת פחמן. עמיר גם דורש להקצות תקני כוח אדם נוספים ואמצעי פיקוח  וכי קצא"א תתחייב להתשתתף בתקציב ניטור הים בסכום של מיליון שקל בשנה. 

התייחסות עמותת צלול למצבו הפיזי של צינור הנפט אילת-אשקלון של קצא"א

דו"ח מאת המומחה מאיר פרומקין קובע: הצינור הישן של קצא"א להובלת נפט מאילת לאשקלון מתפורר (מתאכל). בבדיקות חוזרות נמצא שמעובי דופן הצינור בנקודות מסויימות פחות מ-30% (כ-70% איכול). למרות זאת ממשיכה קצא"א להזרים בו נפט באישור המשרד להגנת הסביבה ואף מתכננת להכפיל את קצב השימוש

  • צינור ה- "42 בין אילת לאשקלון הוקם בשנת 1962 בתוואי של 254 ק"מ לערך. הצינור תוכננן במקור לספיקה של 60 מיליון טון בשנה, אך מעולם הוא לא עבד בספיקה שנתית כזו (וגם לא קרוב לה).
  • במסגרת הסכם שינוע הנפט ממדינות המפרץ לאירופה,  מתכננת קצא"א  להעביר בצינור ספיקה כפולה מהספיקה שעברה בו בעבר (בשנות ה-70), עפ"י פרסומיה של קצא"א יכולת שינוע להסכם זה היא של 30 מיליון טון בשנה .
  • אנו מודעים לחשיבותם הכלכלית והפוליטית של הצינור ותפעולו, אך גם לחשיבותם (הבלתי הפיכה) של הטבע, הסביבה, איכות החיים ובריאותו של האדם, והזכות האלמנטרית לבטיחות וביטחון בניצול משאבים והזדמנויות כלכליות במדינת ישראל.

הנתונים שעמדו/לא עמדו לפנינו

  • עמדו לפנינו מסמכים אחדים של המשרד להגנת הסביבה המשקפים נתוני שלוש בדיקות אחרונות (אחת לחמש שנים) של הצנור "42 ונוספים, באמצעות "גולם חכם" (דוגמת מולוך, Pig חכם של חברת Rosen), והמסקנות של המשרד להגנת הסביבה ממספר נתונים שלוקטו כנראה מדוחות הבדיקה אך אין אנו בטוחים שהדוחות עצמם עמדו בפני המשרד להגנת הסביבה.
  • לא ראינו אף דו"ח מקורי לגופו. לא הוצגו לנו כל נתוני רקע על צנרת דומה בעולם כדי להעריך השוואתית את מצב הצינור או תחזוקתו.באותו האופן אין לנו שום מידע על תנאי העבודה בהם עומד הצינור דוגמת לחצים (תכנון, עבודה ומקסימלי, גבהים ונקודות קיצון), עובי דופן מקורי ומפרט התכנון (חומר מבנה, תקינת התכנון, מבחן לחץ, תקינות תכנון ומפרטי סימוכין וכיו"ב).
  • למיטב ידיעתנו הצינור מצופה להגנת היקפו מקורוזיה חיצונית ולחציצה מהסביבה, וגם הותקנה לאורכו מערכת הגנה קתודית אקטיבית להגנה מפגיעות בדופן הצינור. מערכת זו צריכה לעבור בדיקה שנתית על-פי התקנות, עם זאת לא ראינו דוח המפרט את ממצאי הבדיקות.
  • נטען במסמכים העומדים בפנינו כמו גם בהתכתבויות במייל עם נציג המשרד להגנת הסביבה, שתקן ASME B31.4 מאפשר עבודה כרגיל בצנרת שכזאת המשנעת נפט גם כאשר דופן הצינור פחת ב80% מעוביו המקורי, דהיינו, נותרו בפועל 20% מעובי הדופן המקורית.
  • כמו כן עמדו בפנינו תקנות מניעת זיהום מי תהום מקוי דלק ראשיים.

התקן והתקינה הקובעים

  • כפי שאוזכר במסמכי המשרד להגנת הסביבה ובהתכתבות בינינו לבינכם בשלב הה, התקינה הקובעת את התקינות המכנית העכשווית של הצנרת נקבעת בהתאם להגדרות שבתקן ASME B31.4, להלן התקן הקובע. או בתקנים שהתקן הקובע מפנה אליהם. יוצא מכך שהתקינה הקובעת אף היא אמריקאית ורלווניטית לנושא, דוגמתASME, API וכד'. זאת כי התקן אמריקאי מפנה ברובם של מקרים, אם לא בכללם, לתקנים אמריקאים ולא לתקינה זרה.
  • אנו מתבססים על מהדורות 2006 וגם 2016. של התקן הקובע. לא עמדו לרשותנו מהדורות מאוחרות יותר של התקן הקובע.

התייחסות למסמכים שעמדו בפנינו – טיעונים והשגות.

התייחסות לנתונים ומסקנות מריצת הגולם החכם:

  • בדיקה פנימית של הצנרת באמצעות גולם חכם (מולוך למשל) אינה מהווה אסמכתא לאיכות הצינור, עמידותו או בטיחותו. ההמלצות של ספק הגולם החכם או מסקנות מדו"ח ריצת הבדיקה אינם תחליף לדרישות התקן הקובע.
  • במבט כולל, הנתונים שהושגו באמצעות הגולם החכם מציגים נגע כרוני של קורוזיה פנימית בדרגות חומרה שונות לכל אורך הקו בשנים 2014, 2019. הבדיקה האחרונה משנת 2019 משקפת  ממוצע של פגם קורוזיבי בדופן הפנימית של הצינור כל 9 מטר בחלוקה ממוצעת לאורך תוואי הצינור.
  • טבעם של פגמים קטנים להתרחב לפגמים גדולים, בפרט אם אינם מטופלים. לכן הפרוגנוזה של העמידות המכנית של הצינור לפגמי הקורוזיה אינה מבשרת טובות.
  • במאבק בין הפגמים לבין פעולות האחזקה למניעתם, נראה לנו שהבעיה כרונית ולא מקומית, כי גם בבדיקות בשנים 2014, נמצא אותו סדר גודל של פגמים , 27-28 אלף פגמים.
  • בדו"ח רשום כי "ההפרשים בכמות הפגמים בקבוצות סיווג עבור שלוש הבדיקות אינם עולים על 10%, כלומר אין שינויים דרסטיים במצב הצינורות..". להלן התיחסותנו:
  • ברור מהנתונים שכיוון שבשנים 2013-2014 הבדיקה נערכה ע"י חברה אחרת התקבלו תוצאות שונות, יש קווים עם הבדלים גדולים מאוד במספר הפגמים לעומת 2007 ו-2019, בעיקר מתחת ל-60%. לדעתנו זה מעיד על רמת אמינות הבדיקה, בספרות המקצועית מוזכר אחוז שגיאה לא מבוטל בכלל.
  • גם אם מתייחסים רק ל-2007 ו-2019, בהם הבדיקה נעשתה ע"י אותה חברה, בכמה מקטעי צינור יש גידול משמעותי, הרבה יותר מ10%, במספר הממצאים של איכול צינור, כך שלא ברור מאיפה המסקנה האופטימית.
  • ספציפית בקו אילת-אשקלון יש גידול משמעותי מאוד (עד יותר מכפול) בכל אחת מקבוצות הסיווג מתחת ל-60% איכול עובי צינור.
  • בבדיקה משנת 2019 נמצאו 1,597 פגמים (3,155 בשנת 2014) בתחום איכול הדופן 20-80%. אלה מספרים שקשה לקבלם כמדד לאופטימיות ותפעול תקין ובטוח של הקו, ובפרט שעל הפרק מונחת הצעה להכפלת הספיקה.
  • האם עשרות אלפי פגמי קורוזיה נהוגים בצנרות דומות? האם מקובל לתפעל צנרת מזדקנת (59 שנות עבודה) שעה שהקורוזיה איכלה מעל 70% מעובי הדופן שתוכנן בשעתו לתפעול תקין?
  • אנו רואים בחומרה את המסקנה העולה מהמסמך, שניתן להמשיך לעבוד בשגרת עבודה וטיפולי אחזקה כתמול-שלשום כל עוד לא הגיע איכול הדופן ל- 80% מעוביו המקורי. לעמדתנו יש לדרוש הפסקת הפעילות בקו לצורך לטיפול כללי ומשמעותי, למניעת התדרדרות בפגמי הקורוזיה, ואסון שפך. 
  • אנו לא מבינים כיצד יתכן שהמפקחים על בטיחות הגנת הסביבה ומי התהום מתירים לעבוד בעובי דופן של 20% מזה שהתקן קבע בנוסחאות; וזאת בניגוד להנחיות לסעיף הרלוונטי בתקן הקובע. לא יתכן שתקנות מקומיות בענייני מים או זיהום קרקעות או כל נושא אחר יגברו על תקינת תכנון הנדסית או יבטלו חלקים ממנה. הרציונל לכך שתקינת תכנון מתבססת על חוקי הפיזיקה והטבע והניסיון המיטבי המצטבר והמתעדכן במכלול התקינה, מפורט ומבוסס. תקנות מקומיות טובות מתבססות על התקן ההנדסי, ולכן התקן מחייב לא פחות אם לא יותר מהתקנות.

התייחסות לדרישות התקן הקובע בעניין הפחתת עובי הדופן מקורוזיה פנימית

הדרישות אמנם זהות לאלה של הקורוזיה החיצונית, אלא שבקורוזיה פנימית יש להביא בחשבון את אי הוודאות הקיימת מאובדן יכולת הגישה לפגם ומכך גם לשקלול מצבו וחומרתו של הפגם. ולכן, אין לנהוג בקלות דעת בקביעת חומרת הפגמים הפנימיים ואופן הטיפול בהם.

דרישות נוספות של התקן הקובע  בעניין הקורוזיה

  • התקן דורש להקים תכנית של Corrosion control עם רשומות ותעוד של כל פגמי הקורוזיה. מדובר ב Data Base  כפי שאנו מבינים, עבור כל פגם ופגם, עם תיעוד והיסטוריה ומעקב מסודרים. לא טבלאות ופרשנויות, אלא מעקב ונתונים לעצמם.
  • סקר סיכונים או תכנית אחזקה אינם תחליף לתכנית ה- Corrosion control.
  • התקן דורש לשלוח לאנליזה מדגמי קורוזיה מפנים הצינור כדי לעמוד על מרכיבי הקורוזיה והגורמים לה.
  • התקן דורש לשלוח לאנליזה ניקוזים או בוצה שהגולם החכם מפנה או מנקז, גם כאן כדי לעמוד על גורמי הקורוזיה בצינור.
  • אנו מבקשים להתעדכן שדרישות אלו אכן מתקיימות בנוהל עבודה סדיר. ונבדקות ע"י גורם מקצועי בלתי תלוי בקצא"א.
  • אנו סבורים שיעוץ ברמה הלאומית לממשלת ישראל באמצעות המהגנ"ס מן הראוי שיהיה באמצעות מי שעבר את מבחני ההסמכה של API ומומחה בעל שם עולמי בתחומו.

התייחסותנו להכפלת הספיקה המתוכננת:

  • ברור לנו שהכפלת הספיקה תגרור עליית לחץ שאין אנו יודעים את טיבה, וכל התופעות והמפגעים בתוך חלל הצינור יוחמרו, איננו יודעים להעריך בכמה, אך ללא ספק רמת הסיכון לכשל דליפה רק עולה.
  • אין אנו מקבלים את הטיעון שההזרמה בהכפלת הספיקה תתנהל ללא שינוי בלחצים ורק תקח יותר זמן. יותר זמן משמעו בספיקה מופחתת. הדבר אפשרי אך ורק עם במשטר הזרימה הנוכחי הקו מושבת חצי שנה ומעלה.  העלאת עומס העבודה על הקו בשל ההסכם תגרור הפעלת לחצים להגדלת הספיקה. 

לסיכום

  • אנו דוחים את הגישה לפיה התקן מאפשר לעבוד כרגיל וללא שינוי מהותי במצב של איכול דופן הצינור בשיעור של  עד 80%, כאשר דופן הצינור עומד במאמצי הלחץ הפנימי כאשר מעובי הדופן המקורי נותרו 20% בלבד.
  • עפ"י התקן הקובע יש לחשב את ה- Safe pressure לפי הנוסחאות שבתקן ASME B31G לכל אירוע של איכול הדופן בתחום  20-80% , משמע לכל פגם ופגם בתחום הזה. אין לנו סימוכין שתהליך זה קוים והתחשיבים אכן בוצעו.
  • לענ"ד הפעלת הצינור במצבו הנוכחי מסוכנת לסביבה ולטבע וגם נוגדת את שיקול הדעת ההנדסי הנכון בתנאי הטבע וסביבת הצינור. קל וחומר כאשר תוכפל/תוגדל הספיקה.
  • כך גם באשר לתכנית בדיקת הקו כל חמש שנים בגולם חכם, שאין בה אסמכתא לתקינות מכנית או תפעולית. דוחות לא מונעים קורוזיה, כך גם תכניות עבודה מפורטות. רק קיום דרישות התקן הקובע מהוות אסמכתא שניתן להסתפק בה.
  • אנו מבקשים שקיפות ובנתונים ושיתוף במעשים. הסתרת נתונים ותוכניות, אך גורמת לחצאי אמיתות ומחשבות מיותרות על קונספירציות. אנו מבקשים גישה לנתונים ומענה ענייני לשאלות ענייניות.
  • יש לשקול מהפך באופן תפעול הצינור, ואפילו הנחת צינור חדש במקביל לצינור הקיים כדי להחליף ביניהם טרם תתרחש תקלה שאיש אינו מבקש. אנו סבורים שהשקעה בשיפור ומניעת סיכונים תמנע צרות, עלויות וחקירות ותרחישים שראוי להימנע מהם.
  • לענ"ד יש להזמין ביקורת חיצונית בלתי תלויה להערכת מצבו ועתידו של הצינור, מאת מומחה בעל שם בתחום, או חברה מנוסה בתחום שינוע נפט וצנרת נפט. בנושא כבד כל כך של פיקוח אין להסתמך בצוות מינימלי של המשרד להגנת הסביבה שאינו יכול להקיף נושא הדורש אקספרטיזות מקצועיות בתחומים רבים ולשלב בין כל אלה.

[1]  ASME B31.4

הדו"ח נכתב בשיתוף ד"ר יובל ארבל, עמותת צלול

התייחסות עמותת צלול לחוק התלמ"ת

הערות עמותת צלול לתזכיר "חוק מוכנות ותגובה לתקריות של זיהום הים והסביבה החופית בשמן התשפ"א- 2021" (התלמ"ת) 

התלמ"ת הוא חוק שמטרתו ליישם את החלטת ממשלה 3542 להערכות ומוכנות לתגובה מהירה וטיפול יעיל באירועי שפך נפט ודלקים לים. בשתי החלטות ממשלה מהשנים 2014-15 נקבע כי ישנה חשיבות אסטרטגית ליישם את החלטה 3542 ולהשלים את ההיערכות של המשרד להגנת הסביבה לכך.

עמותת צלול מברכת על כך שסוף סוף המשרד להגנת הסביבה והממשלה מקדמים את הטיפול בהיערכות לחירום בזיהום ים ובקידום חוק התלמ"ת אשר מתעכב משנת 1998, ומצרה על כך שנדרש אסון זיהום נפט/זפת בסדר הגודל שפקד את חופי ישראל בפברואר 2021 על מנת לעורר את הממשלה מהתעלמותה.

הגנת הים והחופים מזיהום נפט ושמן הוא דחוף היום מאי פעם, לאור תכניות הממשלה להרחיב את קידוחי הגז והנפט בכל המרחב הימי של ישראל ולהקים אסדות טיפול נוספות לאורך החופים ולאור הסכם קצא"א אשר צפוי להוביל מכליות נפט ענקיות למפרץ אילת ולאשקלון, תוך סיכון הסביבה הימית והחופית  כולה למרחק של קילומטרים רבים סביב. חוק התלמ"ת הוא הבסיס הנדרש להגנת הים ולמוכנות חירום לים. יש להתייחס אליו בחשיבות עליונה, להקצות את כל המשאבים הנדרשים למילוי מלוא הצרכים ולקדם את יישומו בדחיפות. יש להבטיח עצמאות מקסימלית של המשרד להגנת הסביבה מול גורמים אינטרסנטים אחרים, דוגמת משרדי האנרגיה והאוצר, חברות האנרגיה ובעלי עניין אחרים, הבוחנים את הנושא דרך הפריזמה הכלכלית בלבד וכושלים חמורות ביחס לפגיעה בים, באלפי בעלי החיים שבו ובאלפי בעלי העסקים שנסמכים על ים צלול ונקי לפרנסתם.

א. להלן הערות עקרוניות ושאלות לתזכיר הצעת החוק ול-[1]RIA להצעת החוק:

  1. הפער בין דרישות הצעת החוק מהרשויות המקומיות למוכנות לתגובה וטיפול באירוע שפך שמן לים, ובין יכולתן בפועל להיערך לכך. לעמדתנו מערך התרעה, מוכנות ותגובה המתקיים בנפרד במגוון הרשויות והגופים השונים, ללא גוף מתכלל עם סמכות ואחריות וללא איגום משאבים – הוא מערך שצפוי לכשלון. לא הגיוני להטיל על רשויות מקומיות חלשות את האחריות לאיתור והתרעה על זיהום ים, ואת האחריות לניקוי כל החופים המזוהמים בנפט וזפת בשטחן של מועצות אזוריות להן עשרות ק"מ של חופים. גם לא ברור מי אחראי למרחב הימי שבשטח הרשויות המקומיות.

מענה לבעיות אלו יכול להיות הקמת רשות ים וחופים, שתרכז את הסמכויות והאמצעים לטיפול באירוע זיהום ים: כלי שייט, כ"א מקצועי, ציוד ייעודי, וזאת לצד פיקוח, אכיפה וניהול שוטף של המרחב הימי.

 

בהגדרת תקרית ברמה 2 – יש צורך בחלוקה לתת רמות, כשהרמה הגבוהה יותר, של אירוע ממקור לא ידוע, שמשפיע על רשויות רבות צריך להיות, לפחות בתחילתו, באחריות הממונה (להבדיל ממצב שבו יש אירוע ברשות או מתקן אחד, שמשפיע על רשות אחת או שתיים בקרבתו), אירוע מהסוג של זיהום הזפת בחופים שפגע בישראל בפברואר 2021 מחייב ניהול ע"י הממונה, שיוכל להנחות, להקצות משאבים, להוביל מתנדבים וכו'. הגדרה זו חייבת להופיע גם בחוק או בנספח שיגדיר את האחריות בכל רמה ותת-רמה של אירוע. יש צורך בהפניה לנספח מהחוק על מנת להבטיח שהתוכנית, הקצאות המשאבים, ההערכות והביצוע בפועל, בשעת אמת, יהיו ע"פ התלמ"ת בכל אחת מהרמות.

  1. הערכת הסיכון והערכת הנזקים – המוכנות נותרה ע"פ תרחיש הייחוס והערכות עלויות ונזקים של חברת הזמט משנת 2007. המוכנות המקסימלית ברמה הלאומית היא לשפך של 4000 טון בלבד (מתוכם 80% יגעו לחוף לפני שניתן יהיה לעצור ושאוב אותם בים). אין מוכנות לתרחישים חמורים יותר בהם יהיה צורך ואפשרות לאיגום ואיסוף של אלפי טון שמנים בים, (מוכנות למענה מהיר לסיכונים מסוגה של קצא"א וקידוחי גז ונפט). על פי מסמך ה-RIA של התזכיר, הסתברות לאירועים אלו בסטיסטיקה עולמית היא 0.4 לשנה. היערכות זאת אינה מספקת ואינה משקפת את סדר הגודל של הסיכונים לחופי ישראל ולים התיכון וים סוף לאור העליה הדרמטית הצפויה בתנועת מכליות לשינוע נפט וקידוחי גז ונפט במרחב הימי של ישראל, ולאור האיומים הבטחוניים של מדינת ישראל.

חייבים לעדכן ולהבהיר גם את רמת הסיכון ותוחלת הנזק שישראל לוקחת על עצמה בהעדר המוכנות הנ"ל על פי עקרונות ALMRP[2] ((As Law as Reasonably Practical.  חסר התייחסות מספקת לרמת סיכון אלו בהערכת העלויות כתוצאה מההעדר הערכות. יש להתייחס לכך לכל הפחות ב-RIA, ולתת מענה לתרחיש הייחוס שכוננות בנ"ל האזורית תחת אמנת ברצלונה יכולה להתמודד איתו. יש להקים כוח חירום רב לאומי אזורי ולהגדיר את משך התגובה המהירה שכוח זה יוכל לתת לו מענה. בנוסף, יש לוודא כי יהיה כח תגובה נוסף במזרח הים התיכון של ארגון הספנות העולמי או ארגון חברות הנפט.

  1. 3. אין בתזכיר כל אזכור להגדלת היכולות של זיהוי והתרעה (חישה מרחוק מכל סוג שהוא) ברמה הלאומית או המקומית. ע"פ הצ"ח, נראה שהאחריות זו תוטל רק על מגיש התוכנית המפעלית. זהו כשל ומחדל חמור, במיוחד לאור הניסיון שעדין צרוב בזפת על חופינו. דרישה לכך מופיעה גם בהחלטת ממשלה מספר 532 מיום02.2021. סעיף ד׳, המתייחס לאמצעים טכנולוגיים חדשניים אשר יש לעשות בהם שימוש לגילוי וניטור זיהומי ים. לצערנו אין כל אזכור לכך בתזכיר החוק. יש לעגן זאת בחוק ולפרט בזמנים את הקמת מערך הזיהוי וההתרעה, שיכלול לכל הפחות:
  • שירות התרעה מניתוח תמונת לווין אחת ליום, ושהמידע יהיה עדכני ככל הניתן (מספר מצומצם של שעות משעת צילום/הדמאת לווין להתרעה.
  • אמצעי חישה בחוף ועל מסופים ימיים/אסדות הגז, שיוכלו לתת התרעה לתקרית שפך סמוכה יותר לחופים. אמצעי חישה אלו יינטרו באופן רציף, ויאפשרו התרעה ראשונית תוך דקות מזיהוי שפך שמן מכלי שייט או אסדות המסופים הימיים הסמוכים לחופים.
  • מערך כוננות אווירי לאימות ומעקב אווירי של ההתרעות מלווין ו/או אמצעי חישה על החוף: א. ניטור אווירי יומי באזורים בעלי רגישות אסטרטגית, באמצעות אמצעי חישה המורכבים על כלי הטיס[3] או על רחפנים. ב. כלי טיס/רחפנים אלו ישמשו גם למעקב והגדרת הגבולות וכוון התפשטות כתמי הזיהום לאחר שזוהו.
  • מומלץ שספק אחד ירכז את השרותים הנ"ל למומנה במשרד להגנ"ס.
  • מומלץ שנותן שרות זה יספק וישקלל בהתרעה וההמלצות להערכות גם מידע רלוונטי על כלי שיט החשודים בזיהום ים, בכלל זה: בעלות, ניהול מקצועי, מצבה הטכני ודוחות תקינות תקופתיים של האוניה מה-IMO, מדינת הדגל ו/או הנמלים בהם נערכו בדיקות כנ"ל. מידע זה חיוני גם לתהליך האכיפה.
  1. אין התייחסות מספקת לנושא הפעלת המתנדבים. ההתייחסות רק ברמה המקומית לא ברמת התוכנית הלאומית. התייחסות מאוד כללית, ללא כל התייחסות לסוגיות ביטוח, תקציב,  אחריות ניהולית. יש להוסיף נספח מתנדבים לחוק על מנת לוודא שהקמת, הדרכת והפעלת מתנדבים מטופל, ומנוהל בצורה נכונה. דברי ההסבר לחוק צריכים להדגיש את העובדה שבאירועים ברמה 2 ו-3 חלק גדול מהעבודה נעשה על ידי מתנדבים. יש לקיים תחקיר מעמיק על אירוע הפעלת המתנדבים בחופים באירוע הזפת, ללמוד מהניסיון שצברו ארגוני הסביבה ובראשם אקואושן, שצברו השלטון המקומי וכן לקחי המשרד להגנת הסביבה ומתוך זה לבנות תוכנית מיטבית ולהקצות תקציבים להיערות וטיפול בעתיד.
  1. אין התייחסות מספקת לנושא ביטוח לצד ג' ולפגיעה סביבתית– יש להורות בחוק על חקיקת חוק משלים "חוק נזקים ממפגעים בסביבה הימית" שיבטיח פוליסות ביטוח ברמה הנדרשת, ואחריות קפידה על הבעלים (והמפעילים) של כלי השיט והאסדות (הצעת חוק בנושא הוכנה ע"י עמותת צלול והוגשה ע"י ח"כ אכרם חסון ב-2017). כהשוואה והתייחסות, יש לבחון את הצלחת הרחבת אחריות המזהם והגדלת סכומי החבות כתוצאה מזיהום שמן, בהפחתת מספר התקריות של שפך שמן לים ובנפחם הכולל בעשרות אחוזים[4] אפשר ללמוד מהנסיון של Oil pollution act 1990[5], בארה"ב.
  1. בRIA לחוק – ההערכה של הנזקים הסביבתיים והכלליים ושל עלויות של זיהום שמן לים ושל עלויות הטיפול בים ובחופים מסתמכת על שנערכו עבור ה-EPA בשנת 2000 ו-2004, ולא בהערכות מאוחרות יותר שנערכו עבור ישראל[6]. בהערכות אלו עלות הנזקים משמעותית גבוהות יותר. בהערכת הנזקים ספציפית לישראל יש להתייחס לתלות של ישראל במתקני ההתפלה, ולערך הגבוה יותר שיש לחוף הים במדינה צפופה.

 

  1. 7. חסרה הסדרת תקציב הולם למשרד להגנת הסביבה ולרשויות החוף לטיפול באירועי זיהום, לרכישת ציוד להתרעה וטיפול וכן חסר תקני כח אדם ליחידה הימית שאחראית על התגובה בים.
  • הכנסות הקרן למניעת זיהום ים מקנסות היטלי הזרמה לים ואגרות שמן אינן מספיקות לכיסוי הגרעונות, יש לבחון אותם ולעדכן בהתאם כך שמקור לכיסוי הגרעון בקרן לא יהיה תקציב המדינה.
  • הממשלה הוציאה מתוך הקרן 45 מיליון שקלים להחזר ההוצאות על הטיפול בזיהום הזפת בחופים. יש לוודא כי כל הכספים יוחזרו על מנת לאפשר היערכות חירום מקסימלית, שמימונה היה תלוי בתקציבים אלה.
  • תקנים חדשים: בעמודים 10–11 לתזכיר מצוין כי ישנה תוכנית להוסיף 20 תקנים נוספים ליחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, כולל הצוותים לתחנות זיהום ים באילת, אשקלון וחיפה. מספר זה אינו נותן מענה מלא לצרכים הגדלים ואינו תואם את המציאות המאוד עלובה היום של חסר חמור במספר המפקחים ואת יחס משרד האוצר לנושא הגדלת התקנים הנדרשים. ליחידה הארצית להגנת הסביבה הימית חסרים לפחות 10 תקנים רק לצורך מימוש התלמ"ת כבר היום, וזה עוד לפני הרחבת פעילות קצא"א בשינוע נפט ודלקים בנמלי אילת ואשקלון ולפני הגדלת קידוחי הגז והנפט לכלל המרחב הימי של ישראל, כפי שמקדם משרד האנרגיה.
  1. יש להבטיח את סגירת הגירעון הצפוי בקרן: (עיקר 7 בתזכיר הצעת החוק)

 עמותת צלול קוראת לממשלה לשמור בקרן למניעת זיהום ים סכום קבוע של 100 מיליון ₪. סכום זה יוכל לכסות הוצאות ניקוי של 1,300 טון שמן ם וכשיגיע לחופים[7], שישמש לכיסוי מידי לרשויות המקומיות ו"המפעלים" על הוצאותיהם[8] באופן מידי. סכום זה יכול גם לשמש לפיצויי מידי לעסקים הנסמכים על ים צלול ונקי למחייתם ונפגעו מהזיהום. כמו באירוע שריפה, יש קודם כל לטפל בשריפה ולאחר מכן לחפש מקורות מימון לכיסוי ההוצאות. כך יש לטפל באירוע זיהום ים ותקציב זה הוא שיאפשר זאת. לאחר הטיפול המיידי, במידה וימצא האחראי/בעלים של מקור השפך, המדינה תוכל לתבוע את האשמים בזיהום על הוצאות הניקוי והנזקים לתשתיות ולציבור (כולל הפגיעה הסביבתית). אך קודם כל יש להבטיח מימון מלא לפעולות הניקוי בים ובחוף, על מנת שלא יתעכבו בשל אי יכולת הקרן להחזיר את ההוצאות המיידיות לטיפול וניקוי הים והחוף. 

  1. יש להוסיף כנספח לחוק תוכנית שלד לתוכניות מקומיות ותוכנית מפעל. (סעיפים 4 ו-6 בצעת החוק) תוכנית שלד שתכלול את ההוראות המינימליות של תוכניות מקומיות ותוכניות מפעל. הוראות אלו יכללו "תוכנית דוגמא/ברירת מחדל מינימלית ותגדיר מה מותר ומה אסור לכל סוג של חוף (חופים סלעיים או חוליים בשמורות טבע, בשטחים פתוחים ובשטח עירוני). למשל שימוש בציוד כבד, בדספרסנטים וחומרי ניקוי לכל סוג חוף.

ההוראות הנ"ל יכללו גם התייחסות לטיפול בשטח הימי שבאחריות הרשות המקומית, במידה ונדרש מהם טיפול בשטח זה. במידה ולא נדרש מהם, יש להגדיר מי כן האחראי לטיפול בשטח זה  (כאמור השטח הימי  400 מטר מקוו החוף הוא שטח מונצפלי).

12 שקיפות – במסגרת תזכיר הצעת חוק חסר סעיף המחייב בשקיפות המידע

הטיפול באירוע זיהום נרחבים (כמו אסון הזפת השנה), מחייבים התנדבות אלפי תושבים ואזרחים. ללא אמון האזרחים בממשלה והרשויות, שעשו את כל הניתן והמוטל עליהם בחוק על מנת למנוע זיהום ולהיערך לטיפול, רוח ההתנדבות תיפגם. שקיפות נתונים היא בסיס לאמון המתבקש בין רשויות הממשלה והמפעלים לבין הציבור.

לאור זאת, יש לחייב ולעגן בחוק את חובת המשרד להגנת הסביבה לפרסום דוח שנתי של מוכנות, תוכניות וסיכומי תרגילים, הן ברמת הרשויות המקומיות והמפעלים והן ברמת המשרד להכנת הסביבה.  בנוסף , יש לעגן בחוק את חובת שקיפות המידע גם של התוכניות המפעליות והמקומיות.

 

ב. להלן פירוט הצעתינו לשינוי בסעיפי הצעת החוק:

 

  1. 1. ניהול תקרית ברמה ב' – אנו מציעים לשנות את סעיף 20 א ו-20ב בתזכיר הצ"ח, ובתאם להערה מספר 1 במסמך זה. כל תקרית שחורגת מתחום רשות מקומית אחת (כלומר אירוע רמה ב' וג') יהיה אירוע בניהול של הממונה או מי שיוגדר מטעמו, עד שיוגדר שאירוע הזיהום בעקבות התקרית נמצא ביכולת שליטה מלאה של הרשויות המקומיות, ורק אז ניתן להעביר את האחריות לניהול המשך הטיפול לרשויות המקומית שנפגעה הכי קשה מאירוע הזיהום, וזאת בכפוף לשיקול דעתו של הממונה.
  2. 2. לסעיף 3 "תוכנית לאומית" יתווסף סעיף קטן המחייב את השר להגנ"ס או הממונה לעדכן את תרחישי הייחוס בתוכנית הלאומית. תרחישי הייחוס בתלמ"ת יעודכנו בתוך 10 חודשים ולאחר התייעצות במטה בינמשרדי הכולל את משרד הבטחון, משרד האנרגיה, המל"ל, השלטון המקומי (פורום רשויות החוף), רשות הטבע והגנים, המכון לחקר ימים ואגמים, נציג לשכת המבטחים הימיים, נציג ארגון הגג של ארגוני הסביבה, ונציג לשכת המהנדסים והאדריכלים בישראל. התוכנית הלאומית תיתן מענה לסיכונים על פי עקרונות ALMRP, והטכנולוגיות המיטביות הזמינות (BAT).

בתרחישי הייחוס תהיה התייחסות גם לתרחיש החמור ביותר (WCS), והפער הנותר בין תרחיש זה לרמת ההערכות ויכולת התגובה של התוכנית הלאומית. תרחישי הייחוס הנ"ל, והתוכנית הלאומית המעודכנת יפורסמו להערות הציבור. כמו כן, הם יעודכנו אחת לחמש שנים ע"פ רמת הסיכונים, שנמצאה תוך התייעצות חוזרת עם גורמי המקצוע שהוזכרו כאן.

  1. בסעיף 3 ה"התוכנית הלאומית" יתווסף סעיף קטן המתייחס להפעלת מתנדבים בתקריות מרמה ב' וג' תוך התייחסות לסוגיות ביטוח, תקציב, אחריות ניהולית. פירוט סוגיות אלו יופיעו בנספח מתנדבים לחוק התלמ"ת על מנת לוודא שהקמת, הדרכת והפעלת מתנדבים מטופל, ומנוהל בצורה נכונה.
  1. בסעיף 3 – ה"התוכנית הלאומית" יתווסף סעיף קטן המתייחס להקמת מערך זיהוי והתרעה כפי שפרטנו בהערה (א).3 במסמך זה. פירוט השלבים, והזמנים להקמתו יוגדרו בתלמ"ת או בנספח לחוק, ובלבד שלא יהיה מעל 12 חודשים מפרסום החוק.
  1. בסעיף 4(ב)(2) ההתייחסות ל"תרחיש" אינה מספקת – אנו מציעים לשנות את הנוסח מ"תרחיש" – לנוסח הבא: "(2) – תרחישי יחוס לתקריות שעלולות להתרחש בשטחי הרשות המקומית או בקשר לפעילותו ובהתאם לעונות השנה, שיהוו בסיס לתוכנית בהתחשב בנתונים המנויים בפסקה (1); בתרחישי הייחוס תהיה התייחסות גם לתרחיש החמור ביותר (WCS)". בסעיף 4(ב)(3) יתווספו המילים התוכנית תיתן מענה לסיכונים על פי עקרונות ALMRP.

  בסעיף 4(ב)(4) יתווספו המילים: "פרסום של התרגילים וההערכות בכל רשות מקומית" – תוספת זו חשובה כי התוכניות המקומיות נסמכות על הקמת מערך מתנדבים.

  1. בסעיף 6 – יתווסף תת סעיף המחייב את פרסום תוכנית ההערכות של המפעל לציבור.
  1. בסעיף 6(ב)(2) ההתייחסות ל"תרחיש מייצג" אינה מספקת – אנו מציעים לשנות את הנוסח מ"תרחיש מייצג" – לנוסח הבא: "(2) – תרחישי יחוס לתקריות שעלולות להתרחש בשטחי הרשות המפעל או בקשר לפעילותו, שיהוו בסיס לתוכנית בהתחשב בנתונים המנויים בפסקה (1), ובהתאם למשטר הזרמים, הרוחות והגלים באתר. בתרחישי הייחוס תהיה התייחסות גם לתרחיש החמור ביותר (WCS), והתייחסות לתרחישים הדורשים תגובה ומענה של התוכנית הלאומית (מה התרחישים לרמה ב' ורמה ג'). לאחר סעיף 6(ב)(3) יתווספו המילים "התוכנית תעמוד בקריטריון השימוש בטכנולוגיות מיטביות הזמינות(BAT) , שיתנו מענה לסיכונים בתרחישי היחוס על פי עקרונות ALMRP.
  2. 8. בסעיף 4 וסעיף 6 – תוכניות של רשויות מקומיות ותוכנית מפעל: אנו מציעים להוסיף חובה להכנת תוכניות שלד ע"י המומנה עבור הרשויות המקומיות. בסעיף 4, יתווסף סעיף קטן (ד) וכך גם בסעיף 6, אחרי סעיף 6(ג) שאומר (בהתאם לסעיף): "הממונה יפרסם בתוך 6 חודשים מכניסת החוק לתוקף תוכניות שלד/דוגמא לתוכנית מקומית/תוכנית מפעל.

כל תוכנית מקומית/תוכנית מפעל תכלול לכל הפחות את ההוראות בתוכנית השלד שתפורסם באתר המשרד להגנ"ס. תוכנית השלד תכלול דוגמאות והגדרות לאמצעי טיפול מותרים ואסורים בסוגי החופים שונים: חופים סלעיים או חוליים בשמורות טבע, בשטחים פתוחים ובשטח עירוני (יתכן וזה דורש הגדרה של סוג חוף בסעיף ההגדרות). תוכנית הדוגמא צריכות להתייחס לשטח הימי באותו אופן. 

  1. סעיף 18(ג) – מכפיף את שיקול הדעת וסדר העדיפות לטיפול בזיהום ים מידיו של המומנה לשיקול דעתו של מנהל רשות הספנות. לעמדתנו כאשר מדובר בהצלת חיי אדם על כלי שיט הדבר ברור, אך שמדובר על הצלת כלי השיט כאשר לצוות כבר לא נשקפת סכנה לא צריכה לגבור דעתו של מנהל רספ"ן על שיקול דעתו של המומנה. ועל כן אנו מציעים את הנוסח הבא לסעיף זה: "התרחשה תקרית המסכנת, לדעת מנהל רשות הספנות, חיי אדם על כלי שיט, תינתן עדיפות לטיפול בסכנת פגיעה בחיי אדם, והממונה יפעל במילוי תפקידו ובהפעלת סמכויותיו לפי חוק זה על פי הוראות מנהל רשות הספנות, שיינתנו בתיאום עמו, כל עוד קיימת סכנה כאמור.
  1. סעיף 16 – דוח שנתי. בסעיף 16(א)(1) להוסיף "והלקחים שהופקו מהם"
  1. בסעיף 10 – עדכון תוכנית אנו מציעים להוסיף לפני סעיף 10(1) – "…בהתאם ללקחים שפורטו בדו"ח השנתי, בתוך 30 יום מהגשת הדו"ח".
  1. בסעיף 24 חובה לאפשר מעבר בתת סעיף (ז)1. המתייחס למתן צבאי ימחקו המילים "… חקירה פלילית, או תרגיל או אימון רחבי היקף" הסיבה לסעיף זה לאפשר תגובה ומענה מהיר לטיפפול בתקרית, מניעה או עיכוב מסיבות שאינן מבצעיות כפי פורטו שער תתי הסעיפים אינה הכרחית ועלולה לגרום לפגיעה ונזק נוספים מהתקרית.

[1] Regulation Impact Assessment

  [2] –  https://he.wikipedia.org/wiki/ALAR  וכפי שמופיעה למשל בסעיף 14 בדירקטיבה האירופאית לרגולציה על קידוחי גז ונפט.

[3]  אם יש חשד לכתם זהום משלכים במקום אמצעי חישה צף שמודד ומשדר את צמיגות/הרכב המים.

[4] Lawrence I.K, 2011, Liability, Compensation, and Financial Responsibility Under the Oil Pollution Act of 1990: A Review of the Second Decade; Tulane Maritime Law Journal, 36; pp. 7-8

[5] https://en.wikipedia.org/wiki/Oil_Pollution_Act_of_1990#cite_note-:2-1 ;

[6] למשל סדן ולוונטל, 2016 הערכו את הנזקים והפגיעה הכלכלית כתוצאה משפך שמן לים (מ"האסדות" וקדוחי הגז והנפט), פרק ד' בסקר אסטרטגי סביבתי (סא"ס) עבור משרד האנרגיה (קישור) .

[7]  כמות זו אינה Worst Case Scenario ואף נמוכה מתרחיש חברת ההזמט

[8] בעלי התוכניות המקומיות והמפעליות שנפגעו מזיהום ים שמקורו לא בשטחם; ע"פ  Worldwide Analysis of Marine Oil Spill Cleanup Cost Factors, Etkin D.s, June 2000    שהוכן עבור ה-EPA  (סוכנות הסביבה האמרקאית) ומצוטט בRIA לתזכיר הצעת החוק זה הוצאות לניקוי 1 טון בחוף הם 22,400 $.

שאלות לרשות הספנות: מגבלות לוגיסטיות, בטיחות, רגולציה ולוחות זמנים

שאלות לרספ"ן אגף פיקוח לגבי הסכם Med-Red, L.B וקצא"א

מגבלות לוגיסטיות

  1. כמה מכליות יעברו במסופי (נמלי) קצא"א לאחר יישום ההסכם במלואו? הכמות של 30 מליון טון לשנה שקצא"א מפרסמו עם החתימה על מזכר ההבנות משמעותה כ 120 מיכלית VLCC (250 אלף טון[1]). ובכן, זו קיבולת שיא שהיא כמעט בלתי אפשרית מבחינה לוגיסטית האומרת שכל 3 ימים תתחלף מיכלית כזו על המזח[i] באילת.
  2. מה קצב הפריקה מהמכליות במסוף אילת והעמסה באשקלון? (מלבד ספיקת הפריקה וההטענה יש זמן תמרון לעגינה, קשירה וכ').
  1. האם מתוכנן להוסיף עוד מזח באילת או מקשר ימי נוסף באשקלון על מנת לעמוד בעומס המתוכנן?.
  1. האם יש מספיק גוררות באילת בעלות כח דחף/משיכה (bollard pull) של לפחות 70 טון (אם לא יותר)[2], האם יש מספיק נתבים בארץ ובמיוחד באילת[3] על מנת לתמרן הכנסה והוצאה אוניות כאלה ? לכל אוניה תדרשנה לפחות 3 גוררות כאלה. כיצד מתכננים לעבור מגבלות אלו? ובאיזה לוח זמנים?
  1. האם נבדקו התשתיות הקיימות למעמס מכני ועומס תפעולי המתוכנן? (צנרת, משאבות, מזחים, גוררות, נתבים וכל כח האדם המשרת את התשתיות האלה. למשל, האם נבדקו ה"דולפינים" אליהם נקשרת האונייה, ומה מצבם כעת? באיזו תדירות נבדק מצב (אטימות ותקינות) הצנרת לאורך המזח ועד חוות המכלים ליד אילת ואשקלון נבדקות בדחיפות גבוהה ? הרי זו צנרת שבחלקה חשופה למליחות הים משמע בעיות קשות של קורוזיה.

 

נושאי בטיחות ורגולציה סביבתית

  1. איזה פיקוח של רספ"ן קיים בפרק הזמן שבין כניסת המכלית לנמל אשקלון ועד ליציאה ממנו, ובמסוף האם יש פיקוח אחר בשלב זה? האם הפיקוח צריך להתחיל עוד לפני הכניסה לנמל, מאיזה מרחק/זמן האם מחושב ע"פ הערכות הסיכוני ? האם קים/מתוכנן פיקוח חיצוני כנ"ל? ואם כן ע"י מי כיצד נבחרים המפקחים?[4]
  2. איזה פיקוח קים בפעילויות השוטפות כמו נניח עגינה (פיילוט), התקשרות למעגנה או למצוף ולצנרת, פיקוח על ההזרמה והכמויות וכך הלאה. איזה פיקוח של רספ"ן יש על המסופים (נמלי קצא"א)? מהם התנאים לפריקה והעמסה של נפט ודלקים במסופים ע"פ רספ"ן, היכן התנאים הללו נמצאים (חקיקה/תקינה/היתר רעלים? רשיון עסק)?
  1. לגבי אחזקה שוטפת או הקמה של צנרת וציוד במסופים והמכליות הכל נעשה לפי תקינה? איזה? מי מפקח על עמידה בתקנים הנ"ל? מי מפקח על ההסמכות של כל העוסקים בנושא, פיקוד האניה, הצוותים בנמלים ועל המכליות ים?
  1. כאשר הגוף הממן את הפיקוח הוא גם היזם אז יש חשש לעיגול פינות, איזה תעודות ורשיונות/היתרים נדרשים ממי שייבצע את הפיקוח? האם הן התעודות/רשיונות נבחנות ע"י גורם ממשלתי? האם יש רשימה של חברות ישראליות ובנ"ל שיכולות לבצע את הפיקוח (ועידכון הרשימה ע"פ איכות דוחות הנ"ל בעבר). מי בוחן את דוחות המפקחים החיצוניים? (רספ"ן, משרד אחר או רשות אחרת?).
  1. האם הפיקוח משמעו במכרז לגוף מקצועי חיצוני שאין לו זיקה לעוסקים בשינוע הדלק או למי מטעמם? אם כך האם הפיקוח יערך במכרז של רספ"ן או מכרז של קצא"א או גוף אחר?
  1. מי וכמה מפקחים היום במסופים וכמה יצטרכו בעת הרחבת פעילות קצא"א בעקבות הסכם זה? מה האחריות של היחידה הטכנית של רספ"ן?

לוחות זמנים לביצוע ההסכם 

  1. עפ"י דיווחים שונים האופרציה תתחיל כבר בפברואר(?). אנו מבקשים לדעת שנבדקה ישימות והערכות במקרה כשל בכל מעגלי התפעול, צריך לוודא שהכל מוכן.

 

  1. מה ההיקף שבו יתחילו? האם לוח זמנים בו ויעלו בהדרגה משלב בחינת התכנות עד לכמות השנתית המתוכננת? קשה להאמין שלוגיסטית ניתן להגיע ל-30 מליון טון, בשנה כבר בשנה הקרובה. למשל זה ידרוש הסטה של לא מעט אוניות לשרת את שתי הקצוות.

 

שאלות נוספות

  1. האם הכיסוי הביטוחי של קצא"א ושל המכליות מתייחס גם לנזקים לסביבה ולחי? כאשר יהיה תג ביטוחי גבוהה חברות הביטוח ידרשו מקסימום בטיחות הקפדה על נהלים?
  1. רעידות אדמה: מה הקריטריונים שנלקחו בחשבון בתכנון המסופים והצנרת בתוואי הנחיתה לעמידות בתרחיש רעידת אדמה? האם מתבקשים שינויים כלשהם לעמידות המערכת/צנרת לרעידת אדמה בגלל שינויים דרמטיים שכאלה בספיקות המערכת?
  1. סקר סיכונים כולל: האם רספ"ן או רשיות כלשהן בממשלה דרשו סקר סיכונים מקצא"א לפעילות במסופים בשנים הקודמות? האם בתפוקות הענק המתוכננות ע"י קצא"א בהסכם זה? ללא סקר סיכונים והערכות מתאימה לפני יישום ההסכם, איננו יודעים כיצד יגיבו המזחים הישנים ותשתיות אחרות לקליטת המכליות.

[1] הגבלה של 300 אלף טון (dwt) היא מגבלת המעמס על המזח של המסוף באילת, באשקלון יש מגבלה של 250 אלף dwt. כמו כן, מה שמגביל את המעמס על האונייה, זו היא מגבלת השוקע לאורך המזח או באשקלון ליד המצוף. ככל שהאונייה יותר עמוסה הרי שהשוקע שלה עמוק יותר. האם נושא זה נבדק?

[2]  גוררות נמדדות בכוחן למשוך או לדחוף וכוח זה נמדד בטונות ונקראbollard pull . בישראל ישנן מספר קטן של גוררות בעלות 70 טון כוח משיכה. אפשר לקנות כאלה מוכנות וניתן גם לחכור או לבנות כאלה במספנות המתמחות בכך. תהליך הבנייה יכול להמשך כחמישה חודשים כאשר התוכניות מוכנות. כנראה תדרשנה גוררות קצת יותר גדולות אולי 80-90 טון כוח משיכה לתמרן אוניות של 300,000 טון מעמס (דחי של 350,000 טון). עדיף שיהיה להן כוח עודף למקרי קיצון מאשר כוח מופחת שעלול לגרום לכשל בתמרון עם ההשלכות שיש לכך על הסביבה.

[3]  אפילו בכמות המדוברת בהסכם של 120 מכליות לשנה (30 מליון טון), יידרשו לפחות שני נתבים שיעבדו במשמרות. הם חייבים להיות תמיד במצב הכן כולל הגוררות למשוך אוניות מהמזח במקרה של שריפה/חרום. גם הגוררות חייבות להשאר במצב הכן בכל עת דבר שידרוש לפחות שני צוותים לגוררת. זה דורש הכשרה וזמן.

[4] חברות העוסקות בכך אמונות לבצע זאת מתוקף תעודות וקורסים שונים וכמובן ניסיון מצטבר מהשטח.

[i]  הערות אחרונות ללוגיסטיקה הנדרשת:

  1. 1. הנדרש לתמרון אוניות בסדר גודל שכזה תלוי כמובן אם הן מגיעות עמוסות ישירות למזח או לאחר עגינה באילת וכמובן אם הן מפליגות חזרה ריקות אך עמוסות  במי נטל. אלה המגיעות ומתמרנות ישירות למזח של קצא"א, התמרון יכול להמשך עד כשעתיים עד לקשירה סופית וחיבור הצינור אל הסעפת. יש להבין כי אוניות בסדר גודל שכזה מאיטות מספר מילים לפני ההגעה בכדי להגיע לעצירה מוחלטת. התנע של מסה שכזו הוא אדיר. יש לזכור שאוניות אלה נחשבות ל "under powered" במונחים של עוצמת המנוע הראשי. היחס בין מעמס האונייה לכוח המנוע נע בסביבות 7/1 טון מעמס לכל כוח סוס מנוע. (250,000/35,000) זאת כמובן בהשוואה לאוניות מכולה בהן היחס יכול להגיע ל רמה של 1/1 או 2/1, תלוי בסוג האונייה. המשמעות היא שהמכליות הכבדות האלה מתמרנות בעצלתיים. כאשר הן ריקות ממטען ועמוסות במי נטל בלבד, התמרון קצר יותר ויכול להמשך כשעה.
  2. יש גם לזכור כי באילת נושבות רוחות צפוניות די חזקות כמעט כל ימות השנה המשפיעות במיוחד על האונייה כשהיא ריקה ממטען. זה כמובן משליך על משך התמרון.
  3. יש גם לקחת בחשבון שעם ההגעה ובטרם ההפלגה יש פעולות שונות המתבצעות באונייה לפני הפריקה ולאחריה כמו מדידות מטען שדורשות זמן.

ארגוני הסביבה לבג"ץ: בטל את הסכם קצא"א לשינוע נפט מהאמירויות

עמותת צלול בשיתוף החברה להגנת הטבע ואט"ד עתרו לבג"ץ נגד ההסכם בין חברת קו צינור אסיה- אירופה (קצא"א) עם חברה בבעלות חלקית של איחוד האמירויות ושל אזרחים ישראלים לשינוע כמויות נפט גדולות ממדינות המפרץ, דרך מפרץ אילת, הרי הנגב ומשם לנמל אשקלון, באמצעות הצינור הרעוע של חברת קצא"א.

"צלול" והארגונים הנוספים מבקשים מבית המשפט להוציא צו המורה למדינה ולקצא"א להסביר מדוע לא הביאו את ההסכם לאישור הממשלה ומדוע לא נקבע שיש לתת לחברה הוראות שימנעו פגיעה בסביבה. עוד מבקשות העותרות מהמדינה הסבר מדוע לא יבוטל ההסכם בעקבות הסיכון הסביבתי שהוא עלול לגרום לאזור כולו. טענה נוספת היא שההסכם לא הוצג בפני משרדי הממשלה ובפני הציבור. ואכן, משרד האוצר, שקצא"א באחריותו, הודה בתשובה לעותרות שההסכם לא בידו. עוד מבקשות העותרות מבית המשפט לתת צו ביניים שימנע מקצא"א לממש את ההסכם ויאסור עליה להגדיל את תנועת המכליות במפרץ אילת על לסיום ההליך המשפטי.

בעתירה מובאת גם התנגדות המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים (רט"ג) להסכם בשל מסוכנותו הרבה לסביבה וכן מכתב של למעלה מ-250 מדענים המתריעים מפני מסוכנות ההסכם.

עוד עולה מהעתירה שב-12 ביוני 2021 התקיימה פגישה בין ארגוני הסביבה לקצא"א ונציגי אילת, שבה הבהירה קצא"א שמזכר ההבנות נחתם ובעקבותיו נחתם הסכם שגרם לעלייה בכמות המכליות המגיעות למפרץ וכי ההסכם לא נדון בממשלה שכן קצא"א סבורה שמדובר בהסכם שאינו חורג ממהלך העסקים הרגיל של החברה.

תגובת מנכ"לית "צלול", מאיה יעקבס, לטענות קצא"א

תגובת קצא"א מקוממת וממחישה שוב את הבעייתיות של עבודה מול מי שמורחים את הציבור ולא מספרים את האמת:
לדברי קצא"א: ״ההסכם, שפעילותו כבר החלה, מחזק את הכלכלה הישראלית ואת מעמדה הבין לאומי ומבטיח עצמאות וביטחון אנרגטי לישראל, תוך שמירה קפדנית ורציפה על הסביבה״.
האמת: "אין שמירה קפדנית על הסביבה. בקושי יש מוכנות חלקית לחירום. באילת ובאשקלון ולאורך תוואי הצינור לא נערך תסקיר השפעה על הסביבה ולא צפוי להיות כזה עד סוף השנה, אם לא אחרי. באילת ובאשקלון אין מוכנות לחירום, הים, האלמוגים והחופים מופקרים לסכנת זיהום ים בכמויות נפט עצומות, בלי יכולת ממשית לתת מענה.
– משרד האנרגיה אומר שאין צורך בהגדלת פעילות קצא"א ולמען הביטחון האנרגטי אפשר להמשיך את רמת הפעילות התפעולית שהיתה עד עכשיו.
ההסכם גם אינו כזה 'שוס' כלכלי, כי בסוף רוב הכסף הולך לבעלי הנפט וקצאא תקבל כמה עשרות מיליוני שקלים. יעלה הרבה יותר כסף לשקם את אילת אם תהיה דליפה מסיבית שם. החישובים שלהם מעוותים את המציאות ומתעלמים מהמון הוצאות נלוות במקרה אסון זיהום".

לדברי קצא"א:  "ההסכם הוא חלק ממהלך העסקים הרגיל של החברה, אין כל חידוש או שינוי בפעילות המתוכננת של החברה אל מול פעילותה השוטפת. מדובר בפעילות שגרתית, כפי שמבוצעת כבר עשרות שנים״.
האמת: "שקר וכזב! הפעילות צומחת משתיים עד חמש מכליות נפט בשנה לכ-120 מכליות בשנה! זה מגביר דרמטית את ההסתברות הסטטיסטית לאסון זיהום ים.

לדברי קצא"א:  היא מחויבת לערכים של הגנת הסביבה ולשמירה על האזור בו היא פועלת והיא משקיעה בכך משאבים ואמצעים רבים
האמת: לפני כמה חודשים ניסתה קצא"א לערער נגד פסיקת בית משפט נגדה על פגיעה באלמוגים בעבודות בתחומה, בטענה שלא ידעה שיש שם אלמוגים שעלולים להיפגע!!! אין בושה ואין מחויבות לערכי טבע!
לדברי קצא"א: ״החברה מחויבת לשמירה על בטיחות וביטחון תושבי האזור, הגנה על ערכי הטבע, הים ואיכות הסביבה״.
האמת: שיספרו על מחויבותם לתושבי שכונת שחמון 11 הנמצאת מעל חוות מכלי הנפט וסובלים מבעיה הולכת וגוברת של זיהום אויר כבד, ריחות נפט, כאבי ראש וצריבות בעיניים!

"כשאלה התגובות ובמקביל החברה פועלת בלי שקיפות וללא שהתקיים דיון ממשלתי הולם בהשלכות עבודתם, יש לבטל את ההסכם!".

סכנת נפט במפרץ אילת/פרופ' מעוז פיין, אוניברסיטת בר אילן והמכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים (אפריל 2021)

 

שוניות האלמוגים של מפרץ אילת הן בעלות חשיבות אוניברסלית בשל עושרן הביולוגי ועמידותן בפני אירועי הלבנה 2,1. מחקרים רבים שנערכו בעשור האחרון במעבדתי בשיתוף חוקרים מובילים מן העולם מצביעים על מפרץ אילת כמקלט לשוניות אלמוגים מפני שינויים גלובליים (התחממות והחמצת הים). מחקרים אלו הראו עמידות יוצאת דופן של אלמוגים בפני עלית טמפרטורה, ונתמכו על ידי מחקרים נוספים ממדינות האזור (בעיקר ערב הסעודית)73,1

עם זאת, נמצא כי הפרעות מקומיות כגון זיהומים פוגעות בעמידות לעליית טמפרטורה108

מאירועי זיהום נפט באותו מקום לפני מספר עשורים אנו יודעים כי הפגיעה הפיזיולוגית והאקולוגית בבוני ודיירי השונית גדולה מאד1311 ושיקום השונית לאחר פגיעות אלו יכול להמשך עשורים. לחץ סביבתי גלובלי ומקומי בשנים האחרונות אף מגביר את שבריריותן של השוניות14 ולכן יש להרחיק הפרעות נוספות ככל הניתן .

הסכם שינוע הנפט דרך קצא"א מביא נפט גולמי ותוצריו בסמיכות לשונית בעלת ערכיות מן הגבוהות בעולם. סיכון שונית עם סיכויי השרידות הגבוהים ביותר בעולם הוא פשע סביבתי וסיכון משאב טבעי ממנו חיים ומתפרנסים מאות אלפי משפחות במפרץ אילת בישראל, ירדן ומצריים. פגיעה בשוניות מפרץ אילת תהווה פגיעה כלכלית הרסנית. במצרים יותר מבקרים בשוניות האלמוגים מאשר בפירמידות15 ופגיעה בשונית תהווה פגיעה אנושה ביכולתם של מאות אלפים להתפרנס.

בהתחשב בתקלות בשנים האחרונות הקשורות לחברת קצא"א, זיהום נפט אינו שאלה של האם אלא מתי וכמה נפט יגיע לסביבת השונית .פגיעה באלמוגים בוני שונית תביא לפגיעה באלפי מינים דיירי השונית כחסרי חוליות ודגים ותביא לפגיעה בשירותים האקולוגיים שהשונית מספקת (תיירות, מזון ותרופות).

לא סביר שבעוד ניתנה לנו הזדמנות פז להחזיק בשונית בריאה ובעלת סגולות ייחודיות, שונית שתוכרז בעתיד כאתר מורשת עולמי16, תתרחש פעילות מסכנת ומתעלמת מערכה האדיר של השונית במפרץ אילת.

יש לגלות אחריות לאומית ובינלאומית ולהסיר את איום זיהום הנפט לאלתר.

מקורות

  • Fine, M., Gildor, H. & Genin, A. A coral reef refuge in the Red Sea. Global Change Biology 19, 3640-3647, doi:10.1111/gcb.12356.)2013(
  • Krueger, T. et al. Common reef-building coral in the Northern Red Sea resistant to elevated temperature and acidification. Royal Society Open Science 4, doi:Unsp

170038 10.1098/Rsos.170038.)2017) 

  • Abelson, A., Shteinman, B., Fine, M. & Kaganovsky, S. Mass transport from pollution sources to remote coral reefs in Eilat (Gulf of Aqaba, Red Sea). Marine Pollution Bulletin 38, 25-29, doi:10.1016/S0025-326X(98)00081-2.)1999(
  • Bellworthy, J. & Fine, M. Beyond peak summer temperatures, branching corals in the

Gulf of Aqaba are resilient to thermal stress but sensitive to high light. Coral Reefs

36, 1071-1082, doi:10.1007/s00338-017-1598-1.)2017) 

  • Bellworthy, J., Menoud, M., Krueger, T., Meibom, A. & Fine, M. Developmental carryover effects of ocean warming and acidification in corals from a potential climate refugium, the Gulf of Aqaba. Journal of Experimental Biology ,222 doi:10.1242/jeb.186940.)2019(
  • Krueger, T. et al. Common reef-building coral in the Northern Red Sea resistant to elevated temperature and acidification. Royal Society Open Science 4, doi:10.1098/rsos.170038.)2017)
  • Osman, E. O. et al. Thermal refugia against coral bleaching throughout the northern Red Sea. Global Change Biology 24, E474-E484, doi:10.1111/gcb.13895.)2018(
  • Banc-Prandi, G. & Fine, M. Copper enrichment reduces thermal tolerance of the highly resistant Red Sea coral Stylophora pistillata. Coral Reefs 38, 285-296.)2019( 9    Banc-Prandi, G., Cerutti, J. & Fine, M. Recovery assessment of the branching coral Stylophora pistillata following copper contamination and depuration. Marine Pollution Bulletin 162, doi:10.1016/j.marpolbul.2020.)2021( 111830.
  • Hall, E. R. et al. Eutrophication may compromise the resilience of the Red Sea coral Stylophora pistillata to global change. Marine pollution bulletin 131, 701-711.)2018(
  • Loya, Y. & Rinkevich, B. Abortion effect in corals induced by oil pollution. Mar Ecol Prog Ser 1, 77-80.)1979(
  • Loya, Y. & Rinkevich, B. Effects of oil pollution on coral reef communities. Ecol. Prog. Ser 3, 180.)1980)
  • Loya, Y. in Coral health and disease 1-34 (Springer, 2004).
  • Fine, M. et al. Coral reefs of the Red Sea – Challenges and potential solutions. Regional Studies in Marine Science 25, doi:10.1016/j.rsma.2018.100498)2019)
  • Hilmi, N., Safa, A. & Reynaud, S. Coral reefs and tourism in Egypt's red sea. Topics in Middle Eastern and North African Economies 14.)2012)
  • Kleinhaus, K. et al. Science, Diplomacy, and the Red Sea's Unique Coral Reef: It's Time for Action. Frontiers in Marine Science 7, doi:10.3389/fmars.2020.00090 ).2020

עמותת הסביבה: יש להיערך להגברת תנועת מכליות הדלק בנמל קצא"א (7.4.2121)

עמותת הסביבה – מדבר וים, אילת, פרסמה נייר עמדה ובו רשימת דרישות להערכות לקראת התגברות תנועת מכליות הדלק בנמל קצא"א במטרה למזער את הנזקים החומרים הצפויים להיגרם לחי, לצומח, לתיירות ולחופים באילת כתוצאה משפך שמן לים. לדברי העמותה, יש משמעות מכרעת למהירות בה יצליח צוות מקצועי ומיומן בטיפול בזיהומי דלק בים, לאתר ולבלום את התפשטות כתם השמן ובהמשך לשאוב ולהפריד את השמן ממי הים. ככל שהשמן שוהה בים זמן רב יותר, גדלה התמוססות הפרקציות הארומטיות שבו וגדל הנזק לסביבה הימית והסכנה להגעתו לחוף הים על כל השלכותייה.

בין הדרישוות?

  • להקיף את המכליות בחוסם עם עגינתן בנמל.
  • הצבת צופים על המכלית ועל גשר קאצ"א שיתריעו כנגד זיהום
  • הצבת מצלמות שיעבירו בשידור חי לחדר הבקרה של קצא"א ושל התחנה למניעת זיהום ים את כל מהלך הפריקה והטעינה של המכלית.
  • הצבה של גוררת עם ציוד להתעברות מקרבה מיידית למכלית.
  • הצטייגות מלאה של קצא"א להתערבות מהירה
  • הקמת צוות הכולל את נציגי העירייה, העמותה קצא"א והתחנה למניעת זיהום ים למעקב ובחינת יישום כל ההמלצו
  • גורם חיצוני יבצע סקר להערכת סיכונים ומניעתם.
  • עד ליישום המלא של ההמלצות ימנע תגבור פעילות הובלת הנפט מקצא"א ואליה.  

שינוע נפט דרך מפרץ אילת – עמדת רשות הטבע והגנים

שינוע נפט דרך מפרץ אילת – עמדת רשות הטבע והגנים

ד"ר יהושע שקדי, מדען ראשי

כתבו ותרמו למסמך: ד"ר אסף זבולוני, גלעד גבאי, ד"ר אסף צוער, רותי נשיץ, יגאל בן ארי, ד"ר רות יהל, ד"ר יריב מליחי

חברת קצא"א חתמה על הסכם לשינוע כמויות גדולות של נפט מהמפרץ הפרסי במכליות דרך מפרץ אילת, הזרמתו מנמל הנפט באילת בתשתית הצנרת הקיימת לנמל הנפט באשקלון ומשם למדינות הים התיכון. תקלה בתהליכי השינוע וההזרמה, במפרץ אילת, בצינורות הנפט או בנמל אשקלון, עלולה לגרום לאסון אקולוגי גדול שתוצאותיו יהיו בלתי הפיכות. במסמך זה נצביע על הסכנות הכרוכות בשינוע הנפט בדגש על הפגיעה במערכות האקולוגיות, במפרץ אילת, (עמוד 2), פריצה בצנרת הנפט (עמוד 8) באשקלון (עמוד 9). חשוב להדגיש, מתוך חוות הדעת האקולוגית על הנזק הפוטנציאלי במפרץ אילת, את החשיבות הגלובלית של שונית האלמוגים במפרץ. שוניות אלה מראות עמידות לתופעת הלבנת האלמוגים הנפוצה ופוגעת קשות בשוניות רבות בעולם. עמידות זו מוסברת בתהליכי ברירה טבעית שהתרחשו בדרום הים האדום והם ספציפיים לאזור זה בזכות תנאים אקלימיים, אוקיינוגרפיים וגאוגרפיים ייחודיים לים האדום בכלל ולמפרץ אילת בפרט. יש להתייחס למפרץ אילת כמפלט עולמי לשוניות אלמוגים, ולפיכך חובתה של ישראל היא להגן מכל משמר על השוניות שבשטחה. אין אפשרות למנוע טעויות וכשלים, ולכן הגדלת כמויות הנפט המוזרמות למפרץ מהווה סיכון ממשי.

 


פריצת הנפט בעברונה בדצמבר 2014 ובנחל צין במועדים מוקדמים יותר הוכיחו שיש חשש סביר לפריצת נפט גם ביבשה. הזרמת אלפי מטרים מעוקבים של נפט לשמורת הטבע בעברונה נגרמה בגלל טעות אנוש. לצערנו, טעויות קורות והניסיון מראה שאין אפשרות למנוע אותן לחלוטין. יש לציין שהמאמצים שהתבצעו בעזרת
קצא"א בעלות עתק לפירוק הנפט שנאצר באדמות השמורה צלח רק בחלקו. גם לאחר שמתגלות טעויות ויש
המלצות לתיקונן, הן אינן מתבצעות, בנוסף, המגופים שהיו אמורים להיות מותקנים לאורך צנרת הנפט, על
פי סקר הסיכונים שביצעה חברת קצא"א, עדיין לא הותקנו. לכן, הזרמת כמויות גדולות של נפט בצינורות ממפרץ אילת לאשקלון מהווה סיכון ממשי למערכות האקולוגיות היבשתיות בתחומן עובר קו הנפט. למרות שעיקר המסמך עוסק בנזקים האקולוגיים, איננו מתעלמים מהנזקים הפוטנציאליים לאספקטים אחרים, בעיקר במפרץ אילת, במקרה של תקלה. כלכלת העיר אילת נשענת על תיירות והמפרץ הוא עמוד התווך של התיירות בעיר. פריצת נפט אל מי הים, במקרה של תקלה, עלולה לגרום לנזק קשה לתיירות ופגיעה כלכלית שהשפעותיה על העיר ותושביה לא ימחו תקופה ארוכה. זיהום בנפט עלול לפגוע גם בהתפלת המים לשתיה וגם בחקלאות הימית. הגדלת תנועת המכליות ותדירות הפריקה וההעמסה שלהן בנמל הנפט באשקלון עלולה להוות סיכון לערכי הטבע והמורשת גם בים התיכון. זיהום בדלק ממקור זה עלול לפגוע באוצרות הארכאולוגיים הימיים המצויים מצפון לנמל בתחומי הגן הלאומי אשקלון, בתחומי שמורת הטבע הימית אבטח ובחופים החוליים המשמשים אתרי הטלה של צבות ים. בנוסף, זיהום ים בדלק עלול לפגוע בתשתיות החופיות המרובות באזור זה, ובמיוחד במתקני ההתפלה באשקלון, אשדוד ושורק המספקים כמות נכבדה מהמים השפירים בישראל.

 

רשות הטבע והגנים מודעת למאמצים של המשרד להגנת הסביבה להתוות הנחיות רגולטוריות בתהליך שינוע הנפט, וברור שהנחיות מהודקות יכולות לצמצם את הסכנות החבורות לכך. אולם, הניסיון מראה שרגולציה יכולה להקטין סיכונים אך לא למנוע אותם, וכשמדובר במערכות אקולוגיות ייחודיות ורגישות, אין להסתכן כלל. לפיכך, רשות הטבע והגנים מתנגדת לשינוע נפט דרך מפרץ אילת בכלל ולהגדלה של כמויות הנפט בפרט.