ארכיון הקטגוריה: כללי

שינוע נפט דרך מפרץ אילת – עמדת רשות הטבע והגנים

שינוע נפט דרך מפרץ אילת – עמדת רשות הטבע והגנים

ד"ר יהושע שקדי, מדען ראשי

כתבו ותרמו למסמך: ד"ר אסף זבולוני, גלעד גבאי, ד"ר אסף צוער, רותי נשיץ, יגאל בן ארי, ד"ר רות יהל, ד"ר יריב מליחי

חברת קצא"א חתמה על הסכם לשינוע כמויות גדולות של נפט מהמפרץ הפרסי במכליות דרך מפרץ אילת, הזרמתו מנמל הנפט באילת בתשתית הצנרת הקיימת לנמל הנפט באשקלון ומשם למדינות הים התיכון. תקלה בתהליכי השינוע וההזרמה, במפרץ אילת, בצינורות הנפט או בנמל אשקלון, עלולה לגרום לאסון אקולוגי גדול שתוצאותיו יהיו בלתי הפיכות. במסמך זה נצביע על הסכנות הכרוכות בשינוע הנפט בדגש על הפגיעה במערכות האקולוגיות, במפרץ אילת, (עמוד 2), פריצה בצנרת הנפט (עמוד 8) באשקלון (עמוד 9). חשוב להדגיש, מתוך חוות הדעת האקולוגית על הנזק הפוטנציאלי במפרץ אילת, את החשיבות הגלובלית של שונית האלמוגים במפרץ. שוניות אלה מראות עמידות לתופעת הלבנת האלמוגים הנפוצה ופוגעת קשות בשוניות רבות בעולם. עמידות זו מוסברת בתהליכי ברירה טבעית שהתרחשו בדרום הים האדום והם ספציפיים לאזור זה בזכות תנאים אקלימיים, אוקיינוגרפיים וגאוגרפיים ייחודיים לים האדום בכלל ולמפרץ אילת בפרט. יש להתייחס למפרץ אילת כמפלט עולמי לשוניות אלמוגים, ולפיכך חובתה של ישראל היא להגן מכל משמר על השוניות שבשטחה. אין אפשרות למנוע טעויות וכשלים, ולכן הגדלת כמויות הנפט המוזרמות למפרץ מהווה סיכון ממשי.

 


פריצת הנפט בעברונה בדצמבר 2014 ובנחל צין במועדים מוקדמים יותר הוכיחו שיש חשש סביר לפריצת נפט גם ביבשה. הזרמת אלפי מטרים מעוקבים של נפט לשמורת הטבע בעברונה נגרמה בגלל טעות אנוש. לצערנו, טעויות קורות והניסיון מראה שאין אפשרות למנוע אותן לחלוטין. יש לציין שהמאמצים שהתבצעו בעזרת
קצא"א בעלות עתק לפירוק הנפט שנאצר באדמות השמורה צלח רק בחלקו. גם לאחר שמתגלות טעויות ויש
המלצות לתיקונן, הן אינן מתבצעות, בנוסף, המגופים שהיו אמורים להיות מותקנים לאורך צנרת הנפט, על
פי סקר הסיכונים שביצעה חברת קצא"א, עדיין לא הותקנו. לכן, הזרמת כמויות גדולות של נפט בצינורות ממפרץ אילת לאשקלון מהווה סיכון ממשי למערכות האקולוגיות היבשתיות בתחומן עובר קו הנפט. למרות שעיקר המסמך עוסק בנזקים האקולוגיים, איננו מתעלמים מהנזקים הפוטנציאליים לאספקטים אחרים, בעיקר במפרץ אילת, במקרה של תקלה. כלכלת העיר אילת נשענת על תיירות והמפרץ הוא עמוד התווך של התיירות בעיר. פריצת נפט אל מי הים, במקרה של תקלה, עלולה לגרום לנזק קשה לתיירות ופגיעה כלכלית שהשפעותיה על העיר ותושביה לא ימחו תקופה ארוכה. זיהום בנפט עלול לפגוע גם בהתפלת המים לשתיה וגם בחקלאות הימית. הגדלת תנועת המכליות ותדירות הפריקה וההעמסה שלהן בנמל הנפט באשקלון עלולה להוות סיכון לערכי הטבע והמורשת גם בים התיכון. זיהום בדלק ממקור זה עלול לפגוע באוצרות הארכאולוגיים הימיים המצויים מצפון לנמל בתחומי הגן הלאומי אשקלון, בתחומי שמורת הטבע הימית אבטח ובחופים החוליים המשמשים אתרי הטלה של צבות ים. בנוסף, זיהום ים בדלק עלול לפגוע בתשתיות החופיות המרובות באזור זה, ובמיוחד במתקני ההתפלה באשקלון, אשדוד ושורק המספקים כמות נכבדה מהמים השפירים בישראל.

 

רשות הטבע והגנים מודעת למאמצים של המשרד להגנת הסביבה להתוות הנחיות רגולטוריות בתהליך שינוע הנפט, וברור שהנחיות מהודקות יכולות לצמצם את הסכנות החבורות לכך. אולם, הניסיון מראה שרגולציה יכולה להקטין סיכונים אך לא למנוע אותם, וכשמדובר במערכות אקולוגיות ייחודיות ורגישות, אין להסתכן כלל. לפיכך, רשות הטבע והגנים מתנגדת לשינוע נפט דרך מפרץ אילת בכלל ולהגדלה של כמויות הנפט בפרט.

ארגוני הסביבה לג'ון קרי: "הסכמי אברהם נוגדים את ההסכמים בין ארה"ב לישראל למלחמה במשבר האקלים"

ארגוני הסביבה שלחו מכתב לשליח הנשיאותי האמריקאי המיוחד לנושא משבר האקלים, ג'ון קרי, ובו הביעו את חששם מכך שהסכמי אברהם, הכוללים העברת נפט ממדינות המפרץ לאירופה דרך ישראל, נוגדים את שיתוף הפעולה בין ישראל לארה"ב בנושא משבר האקלים. 

עוד כתבו שבעקבות ההסכם ישראל תהפוך לתחנת מעבר לנפט ממדינות המפרץ לאירופה. לדבריהם: "על-פי מסמך ההבנות בין הצדדים הנפט ממדינות המפרץ יגיע למפרץ אילת, יוכנס לצינור של קצא"א ויוזרם לאורך מאות קילומטרים לנמל אשקלון שלחוף הים התיכון, שם יוטען שוב על מכליות שיקחו אותו לאירופה. מהלך זה חושף את שונית האלמוגים היחודית של המפרץ לסכנה שתשפיע על ירדן ומצרים. זיהום נפט עלול להתרחש גם בהרי הנגב ובים התיכון.

עוד ביקשו מקרי לאפשר להם לשוחח עם אנשי הצוות שלו כדי להדגיש בפניהם את חששם העמוק מפני יישום התוכנית.

מנכ"ל "צלול", מאיה יעקבס, בנאום בכיכר הבימה: "ארגוני הסביבה ופעילים רבים התאחדו למאבק משותף – לעצור את קצאא ולהציל את ים סוף והים התיכון מזיהום ודאי בנפט"

שלום לכם אוהבי הים

תודה שבאתם להפגנה הגדולה ביותר אי פעם להגנת הים מזיהום. כואב הלב שנדרש אסון הזפת בחופים להפנמת האזהרות של עמותת צלול שנים רבות, על סיכוני הנפט והגז לים ולחופים.

תאמינו או לא, למרות המראות הקשים, עם זיהום הזפת עוד יצאנו בזול יחסית, אל מול איומי נפט וקונדנסט – הדלק שמפיקים עם הגז. אם אלה יפגעו בחופינו, הזיהום ומשך פגיעתו יהיו הרבה יותר ממושכים, יקרים וקשים.

אנחנו כאן היום, בדרישה לעצור את הסיכונים הגדולים ולמנוע את האסון הבא!

אלפי האנשים הרבים שהתנדבו באהבה ודאגה לנקות את החופים, ואתם שכאן היום, כולכם קרן האור המרגשת במהלך השבועות השחורים מהזפת.

לפני 5 שנים עמדתי פה, על הגבעה הזאת, באחת ההפגנות הגדולות ביותר של המאבק במתווה הגז, שצלול היתה מהמובילים שלו.

כשכולם זעקו על שוד הגז, צלול התריעה על חוסר האחריות בניהול הקידוחים הימיים בלי פיקוח והרתעה מספקים, על ההתעלמות מההשלכות הסביבתיות, הבריאותיות וכלכליות של אסון דליפה גדול, וכל זה, בלי מוכנות לטיפול חירום בים.

אלה הדברים שאמרתי לפני 5 שנים. לצערי, הכל אקטואלי גם להיום

ישראל מפקירה את הים! 

המדינה לא דורשת מהחברות לקחת אחריות על הסיכון הגדול שבפעילותן ולא דורשת שהקידוחים יתבצעו ברמת בטיחות מחמירה כמו במקומות אחרים בעולם.

המדינה לא דורשת מהחברות להפקיד ערבויות גבוהות או שיהיה להן ביטוח שנוכל להתמודד עם נזקים שייגרמו!

ישראל מפקירה את הים, וזה גם יפגע בכיס של כולנו!

דליפת נפט או קונדנסט, תפגע בהתפלת המים, בייצור החשמל, בתיירות החופים, בסחר הימי ובדייג. וזה עוד לפני שדיברנו על העלויות הגבוהות של שיקום הסביבה הימית. אלה מיליארדים שיגולגלו עלינו הציבור.

כל זה נאמר לפני 5 שנים.

מאז הדבר היחיד שהשתנה הם הסיכונים, שגדלו מאוד.

חברת שברון, בעלת היסטוריה מזהמת בעולם, קיבלה לידיה את ניהול הקידוחים בים התיכון.

הממשלה התעלמה מעדים ומומחים שהביאה צלול לדיון בכנסת, שסיפרו על ניסיונם המפחיד ומדכא עם שברון. במקום לדרוש מהם תשובות ולהחמיר נהלי בטיחות, פרסו לשברון שטיח אדום.

במקביל, השלום המבורך עם מדינות המפרץ מביא איתו סיכון עצום לים-סוף ולים התיכון, עם התכנית להוביל מכליות נפט רבות דרך אילת ואשקלון בצינור הישן של קצאא.

אם זה לא מספיק, משרד האנרגיה מקדם עוד קידוחי גז ונפט בים ועוד אסדות מסוכנות לאורך החופים,

הנשיא ביידן הודיע עם כניסתו לבית הלבן שבארה"ב יפסיקו לקדוח נפט וגז בגלל משבר האקלים. לא נסכים שיהפכו אותנו לחצר האחורית המזוהמת של מדינות אחרות.

בבחירות האלה, אנו דורשים מכל המפלגות- מי שרוצה את הקול שלנו חייב להתחיב להגן על בריאותנו ועתידנו, להגן על הים ולצאת נגד תוספת סיכוני הנפט והגז בים.

ארגוני הסביבה ופעילים רבים התאחדו למאבק משותף – לעצירת  קצאא ולהצלת ים סוף והים התיכון מזיהום ודאי בנפט.  

קוראים לזה- SAVE RED MED

אנו מגייסים תרומות ביחד למאבק המשותף.

הצטרפו גם אתם. חתמו על העצומה, תרמו, התנדבו.

אנחנו ציבור ועמותות מול חברות הנפט הגדולות. ביחד, נוכל לנצח.

הצטרפו גם אתם לדרישה מהפוליטיקאים להגן על הים.

הצטרפו גם אתם לדרישה למוכנות חירום בים.

כי לא נסכים שימשיכו לסכן לנו את הים והחיים.

תושבי אילת הפגינו בעת ביקור ראש הממשלה בעיר וצבעו את ידיהם בשחור להזדהות עם אסון הזפת בים התיכון

כ-150 מתושבי אילת, חברי מועצת העיר, תלמידי תיכון ועמותות סביבתיות ובהן שומרי המפרץ, הפגינו ביום א' אחה"צ, בעת ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו בעיר, לציון 72 שנה לשחרורה.

המשתתפים צבעו את ידיהם בצבע שחור, כאות הזדהות עם לוחמי זיהום הזפת בחופי הים התיכון וכמחאה על תוכנית חברת קצא"א ליבא נפט ותזקיקים דרך נמל אילת במטרה להעבירם באמצעות הצינור הרעוע של קצא"א לאשקלון תוך סיכון שונית האלמוגים. המפגינים אחזו בשלטים עליהם נכתב: "נמל נפט ושונית אלמוגים לא הולכים יחד" ו"מצילים את מפרץ אילת"

ראש עיריית אילת: צינור הגז לצרכי העיר אילת בלבד

ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי, כתב מכתב למנכ"ל משרד האנרגייה, אודי אדירי, ובו הבהיר שהעיר אילת מעוניינת בחיבור המערכת להולכת הגז לעיר אילת, אך יתנגד לעשות שימוש בצינור לצרכי יצוא.

לדבריו: "ברצוני לבקש שוב הבהרה ממשרד האנרגיה כי רצועת התשתיות המתוכננת במסגרת תמ"א 37/3/ה נועדה לשם שינוע גז לצרכי העיר אילת בלבד וכי בשום שלב לא יתאשפר להקים בעיר אילת מתקנים לטובת יצוא גז, לרבות מתקן הנזלה, בין באמצעות גורם ממשלתי ובין באמצעות גורם פרטי, בין מכוח תמ"א 37/3/ה ובין מכוח תוכנית או נורמה אחרת".

עוד כתב: "נבקש כי משרד האנרגייה יבחן את הדבר לא רק ביחס לתוכנית שהוא מקדם, אלא גם מול חברות הגז הרלוונטיות, על מנת לוודא ולהבטיח שאף אחת מהן אינה יוזמת או מקדמת, בעצמה או בשיתוף גורמים חארים, תוכנית להקמת מתקן הנזלה בעיר אילת".

ארגוני הסביבה במכתב לראש הממשלה נתניהו: יש לקיים דיון בנושא מזכר ההבנות ולתת לציבור להשמיע את עמדותיו

בשם "אדם, טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה", החברה להגנת הטבע ועמותת "צלול", אנו פונים אליכם על מנת שתורו על קיום דיון בממשלה ותביאו לאשרור את מזכר ההבנות בין חברת קצא"א לחברות לתזקיקי נפט במפרץ הפרסי MRLB ליצירת גשר נפט בין יבשתי. זאת, רק לאחר בחינת מכלול השפעות ההסכם על החברה, הכלכלה והסביבה באזורים שעתידים להיות מושפעים
מכך, פרסום הממצאים, ומתן אפשרות לציבור להשמיע את עמדותיו בסוגיה, והכל כמפורט להלן:

1 .ביום 20 באוקטובר 2020 נחתם הסכם להגנה על השקעות הדדיות בין ישראל ואיחוד האמירויות הערביות (להלן: "הסכם ההשקעות") אשר מטרתו לקדם הגנה על משקיעים ישראלים שפועלים באמירויות ועל משקיעים מהאמירויות הפועלים בישראל (עד כה הסכם זה לא אושרר אצל הצדדים החתומים).

2 .במקביל, פורסם כי חברת קצא"א (קו צינור אירופה אסיה – חברה ממשלתית ישראלית) חתמה על מזכר הבנות עם חברת LTD Bridge Land RED-MED (חברה פרטית בבעלות ישראלית וזרה) (להלן: "מזכר ההבנות"). מהפרסומים עולה כי מטרתו לשנע נפט גולמי מאזור המפרץ הפרסי לישראל.

3 .על אף בקשותינו, לרבות במסגרת בקשת חופש מידע שהוגשה ביום 12 לינואר 2021 ,טרם קיבלנו או פורסם לציבור מידע מפורט באשר לתוכנו של מזכר ההבנות.

4 .יחד עם זאת, מהפרסומים עולה כי התוכנית המעוגנת במזכר ההבנות מבוססת על שימוש בתשתיות הולכת הנפט והתזקיקים הישנה והמתפוררת של קצא"א מאילת לאשקלון ובכיוון ההפוך. להבנתנו, בצנרת ישנה זו עתידות לזרום כמויות גדולות בהרבה מאלו הזורמות בה היום של נפט ותזקיקים אל ייעודם באירופה ובמפרץ הפרסי כאשר ישראל בפועל תהווה "פסי רכבת" להעברת נפט בין היבשות. ואין צורך להרחיב במילים על אסון הנפט בשנת 2015 שבמסגרתו דלפו 5 מיליון טון של נפט גולמי מצנרת קצא"א לשמורת הטבע בעברונה, ממנו ניתן להבין את היקף הנזק הצפוי להיגרם מכשל בצינור.

5 .לאור אי פרסום פרטים רשמיים על הסכם ההשקעות או על מזכר ההבנות, כלל לא ברור אם מזכר ההבנות מהווה נספח להסכם ההשקעות אשר יובא לדיון ואישור בממשלה במסגרת תהליך האשרור הצפוי או לא.

6 .לעמדתנו, כך או כך, ולאור השלכותיו המרחיקות הלכת של מזכר שכזה על הציבור הישראלי כולו, ותושבי אילת ואשקלון בפרט, בפן הסביבתי, הבריאותי, החברתי והכלכלי, מדובר בהסכם אשר מגביל את תפקידה השלטוני של הממשלה, ולכן נדרש להביא את מזכר ההבנות לדיון ציבורי ולאשרור של הממשלה כפי שנדרש בסעיף 11(א))9א) לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975( להלן: "חוק החברות הממשלתיות").

7 .סעיף 11(א) לחוק החברות הממשלתיות קובע כלדהלן: החלטות של חברה ממשלתית בענינים אלה טעונות אישור הממשלה: 
(9א) "זכות שהעניקה חברה או התחייבות שנטלה על עצמה חברה אשר יכול שיהיה בה כדי להגביל, במישרין או בעקיפין, את הממשלה, בין בתפקידה השלטוני ובין במעמדה כבעלת מניות בחברה, לרבות בקשר עם ביצוע שינויים מבניים והפרטה, קידום התחרות והסדרת הענף שבו פועלת החברה; לענין זה, "זכות או התחייבות" – לרבות זכות או התחייבות ולפיה מעשה או מחדל של הממשלה, שאינו בשליטת החברה, יקנה לצד שלישי סעדים ותרופות נגד החברה".

8 .בע"א 14-10-43931 עמותת א.ל.ע.ד.-אל עיר דוד נ' מדינת ישראל ואח' ב)להלן: "פס"ד אלעד"), גם המדינה פירשה את הביטוי "בתפקידה השלטוני", כמונח רחב אשר אינו מוגבל. בית המשפט אף הבהיר כי הוספת פיסקה (9א) במסגרת תיקון 14 לסעיף 11(א) לחוק החברות הממשלתיות, מצביע על כך שאותה החלטה של חברה ממשלתית נמצאת בקטגוריה של החלטות עקרוניות כפי שמדובר בעניינינו.

9 .ספק אם ניתן לראות בהתחייבות מהותית להזרים כמויות נפט אדירות דרך שטחה של מדינת ישראל כהחלטה שאינה עקרונית וזה בפרט לאור הסכנות הכרוכות בכך.

10 .יתרה על זו, הסוגיה שעומדת על הפרק, עתידה להפוך את מפרץ אילת ואת העיר אילת למקום הטעינה של גשר יבשתי להובלת נפט ותזקיקיו למטרות ייצוא, לעומת המיכליות הבודדות
המגיעות היום לשימוש עצמי ואת נמל אשקלון לנמל דלקים עצום לייצוא – היא סוגיה עקרונית בעלת פוטנציאל לשנות את פניהן של אילת ואשקלון באופן דרמטי, ולפגוע בבריאותם ופרנסתם של תושבי האזור, לאחר שנה קשה בעקבות משבר הקורונה.

11 .אחד הסיכונים המשמעותיים הוא שפך נפט או דלק לשמורת האלמוגים באילת, שנמצאת במרחק של מאות מטרים ממסלול ומזח מכליות הנפט. אין תקדים בעולם למכליות שפורקות נפט בצמידות לשמורות טבע. חוץ מהקרבה, הסיכון נובע גם מהרוחות החזקות הנושבות במפרץ, וכל זיהום נפט יגיע מהר לאזור החוף שבו נמצאת השונית. שוניות האלמוגים של מפרץ אילת נחשבות אוצר טבע ייחודי ונדיר ברמה עולמית, ומכאן, שדליפת נפט תשמיד לא רק את האלמוגים במפרץ אילת, אלא תפגע בסיכוי להצלת אלמוגים בכל העולם. חשיבותן של שוניות
האלמוגים היא, כמובן, גם לתיירות ולכלכלת אילת וסביבתה.

12 .גם לא ניתן להתעלם מכך שחלפה שנה וחצי בלבד מאז אישרה ממשלת ישראל את התכנית הרב שנתית לפיתוח העיר אילת וחבל אילות במסגרת החלטת ממשלה מספר 4662 מיום 4.8.2019 המבוססת על ביסוס מעמדה של אילת כעיר תיירות בין-לאומית ושיפור הבריאות בעיר. להרחבה בעניין ראו את "מכתב המדענים" שנשלח ביום 2021.01.11 ועליו חתמו כ-240 מדענים המופיע כאן ./https://saveredmed.org/the-scientists-letter
החלטת ממשלה מספר 4662 מיום 2019.08.04 קובעת: "מחליטים: 2 להפעיל תכנית רב-שנתית לפיתוח העיר אילת והמועצה האזורית חבל אילות )להלן – חבל אילות), על יסוד ההנמקות שבפרק העדיפות הלאומית של החלטה זו, לצורך השגת שיפור משמעותי באיכות החיים של תושבי האזור ופיתוח
מנועי הצמיחה של העיר לטובת תושבי האזור, כדלקמן:
מטרות ההחלטה:
א. שיפור שירותי הבריאות של תושבי העיר אילת וחבל אילות.
ב. מיצוי הפוטנציאל התיירותי הטמון בעיר אילת ובחבל אילות וביסוס מעמדה של אילת כעיר תיירות בין-לאומית מובילה.
ג. ביסוס מעמדה של אילת כמרכז מחקרי ומחקרי-יישומי בין-לאומי בתחומי המזון מן הים, החקלאות הימית והביוטכנולוגיה הימית.
ד. הגדלה וגיוון של מקורות התעסוקה באילת ובחבל אילות." עקרונית וזה בפרט לאור הסכנות הכרוכות במזכר
ההבנות.
13. כך שמזכר ההבנות, או כל הסכם שעתיד להיחתם על בסיס מזכר ההבנות של קצא"א עם חברות הנפט במפרץ הפרסי, הוא בעל פוטנציאל לפגוע ולסכל את תכניות הממשלה באשר לעתיד העיר אילת וחבל אילות, כמו גם את הבטחותיה לתושביהם.

14. כאמור, ההסכם עתיד להפוך גם את אשקלון מעיר חוף לעיר שבה נמל דלקים עמוס במיכליות שיעשו דרכן לאירופה. מעבר לנזק המשמעותי גם לתדמית העיר אשקלון, דליפת נפט בים התיכון מסכנת את מתקני ההתפלה אשר מספקים %75 ממי השתייה של ישראל. חששות אלו מתחזקים בשל חוסר מוכנות מספקת לטיפול בזיהום ים בשמן לאור כך שלא חוקק חוק 

15 .לאור החשאיות האופפת את עסקיה של קצא"א, כלל לא ברור מהו מצב התשתיות הקיימות שלה, כך שתאונות נוספות, לצערנו, ובוודאי כך בהוספת לחץ משמעותי על התשתיות, הן רק עניין של זמן. מצב זה מעמיד בסיכון לא רק את תושבי אילת, אשקלון וסביבתן, אלא את תושבי ישראל והסביבה הטבעית כולה.
16 .בנוסף לכך, מזכר ההבנות עלול לסכל את התהליך הממשלתי והרב מגזרי שמקודם בימים אלו להפחתה בפליטות גזי חממה ולמעבר לכלכלה דלת פחמן עד לשנת 2050 וההתחייבויות הבינלאומיות של המדינה במסגרת המאבק הבינלאומי במשבר האקלים.

17 .עוד יש להבהיר שלמזכר ההבנות יש רגישות מצד יחסי החוץ של המדינה, וזה בפרט לאור כך שמזכר ההבנות לכאורה אינו מתיישב עם הקבוע בהסכמי אברהם אשר נחתמו בין מדינת ישראל ואיחוד האמירויות ביום 15 לספטמבר, 2020 בוושינגטון, ארה"ב ואושררו בישראל במסגרת החלטת ממשלה 462 מיום 2020.10.25" אשרור חוזה השלום "הסכמי אברהם לשלום: חוזה שלום, יחסים דיפלומטיים ונורמליזציה מלאה בין מדינת ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות".

18 .הנספח (Annex) של הסכמי אברהם קובע כי הצדדים יחתמו על הסכמים בילטראליים בתחומי עניין משותפים בנושאים המפורטים בהסכם עצמו ואשר מובאים בפירוט בנספח.

19 .מבין הנושאים שעליהם יפעלו הצדדים לחתום על הסכמים בילטרליים עתידיים הם נושאי סביבה ואנרגיה.

20 .בתחום הסביבה, הסכמי אברהם קובעים כי הצדדים יפעלו להגן ולשפר את הסביבה באזור
וכדי לקדם פיתוח בר קיימא באזור ובכלל. הם יפעלו לקדם אסטרטגיות להגנה על הסביבה בנושאים כגון – שמירה על הסביבה הימית ומיטיגציה בתחום של שינוי אקלים.

21 .בהסכם קיימת גם התחייבויות בתחום האנרגיה, אך הדגש הוא של שיתופי פעולה בתחום של קידום אנרגיות מתחדשות, בתחום של גז טבעי פיתוח רשתות חשמל אזוריות וכד'. אין כלל אזכור לקידום פרויקטים של שינוע מסיבי של נפט בין יבשות. ובעניין זה לא ניתן להתעלם מהעבודה כי קצא"א היא חברה ממשלתית בבעלות מלאה של המדינה.

22 .לסיכום האמור, לא יכול להיות ספק שמזכר ההבנות וההסכם המתגבש יש בהם בכדי להגביל את תפקידה השלטוני של המדינה, ועל כן, נדרש אשרורה על-פי חוק החברות הממשלתיות. 

החלטת ממשלה מס' 3542 מיום 2008.06.05" תכנית לאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת) ציוד רכישת, הפעלה בתוכנית המלווה החוק.https://www.gov.il/he/departments/policies/2008_des3542
ואימון צוותים להתמודדות עם אסון שמן בים. אך למרות חשיבותו הרבה, החוק לא חוקק עד היום המשרד לגנ"ס אינו
ערוך כנדרש להתמודד עם אסון שפך שמן גדול בים.
23 .בשל השלכותיו על הציבור בישראל בכללותו, ובמיוחד על תושבי אילת, אשקלון וסביבתן, יש להביא את ההסכם להיוועצות ציבורית פתוחה, לאחר פרסום השפעותיו הצפויות, כפי שיבחנו ע"י הממשלה.

24 .רק לאחרונה ציינה השרה להגנת הסביבה בעניין זה ש"הקמת תשתיות ומתקנים חדשה של דלקים פוסיליים, אשר יעלו מיליארדים רבים של שקלים ויישארו עשרות שנים, מחייבת דיון
דחוף עם כלל הגורמים הרלוונטיים בממשלה, שיבחן את כלל הזוויות – בהם הסביבתיות – הנוגעות לנושא הגדלת נפח ופעילות שינוע נפט גולמי בקו צינור אסיה-אירופה (קצא"א).

25 .לאור כל האמור לעיל, נבקשכם לפעול בדחיפות על מנת להביא את הנושא לאישור הממשלה, לאחר שמיעת עמדות הציבור המבוססות, בין השאר, על בחינת והערכות שיפורסמו ע"י גורמי הממשלה הרלוונטיים. למשל, השפעת אסון דליפת נפט על התיירות באילת, מטעם משרד התיירות, השפעת דליפת נפט על שוניות האלמוגים באילת, מטעם רשות הטבע והגנים, וכך הלאה).

הפגנת ענק באילת נגד תוכנית קצא"א וצינור הגז

מאות מפגינים השתתפו בהפגנת ענק בעיר אילת כנגד תוכנית קצא"א להעביר נפט ממדינות המפרץ דרך אילת והנגב לאשקלון, באמצעות הצינור המתפורר של קצא"א. המפגינים קראו לממשלה לעצור את התוכנית ולהציל את העיר אילת ואת שונית האלמוגים.

הדרך לצמצום פליטות הפחמן עוברת דרך הסכמים אזוריים/אביבה שמש

משבר האקלים מאיים על המזרח התיכון לא פחות מסכסוכי טריטוריה. ואכן, נראה שהגאופוליטיקה האזורית מתעצבת מחדש בצל משבר האקלים, מאגרי הגז וההסכמים האזוריים. במציאות זו, טוב תעשה ישראל, שהתמכרה לתלות בגז שלחופיה, אם תרקום שיתופי פעולה אזוריים כדי לעמוד ביעדים עליהם חתמה בהסכם פריז

מה שרואים מדובאי/פרופ' עדי וולפסון

מה שרואים מדובאי לא רואים מכאן/פרופ' עדי וולפסון

התוכניות להפוך את ישראל למסדרון של דלקים פוסילים מזהמים בין מזרח למערב מאיימות על מפרץ אילת, ועל שונית האלמוגים הייחודית וכמו כן גם על אילת ואשקלון

אני לא יודע אם זה משק כנפי ההיסטוריה, השלום או משבר הקורונה, אבל איחוד האמירויות הפכה ללא ספק לממתק הלאומי החדש. חופשות ומלונות פאר במרחק קצר כאשר רוב העולם סגור, ועידות כלכליות, הבטחות עסקיות, אין ספור אייטמים בתקשורת ואפילו רכישה של 50% מקבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. וכל אלה, מבטיחים לנו, הם רק ההתחלה, כשהמדינה העשירה והמדינות הגובלות בה מציעות לנו אין ספור הזדמנויות. 

 

אבל בתוך כל ההתלהבות הזו, אי אפשר להסתיר את החצר האחורית של מדינות המפרץ ושל הסכמי השלום עמן. כי אחרי הכל מדובר במדינות שחלק ניכר מהתהילה ומהכלכלה שלהן מבוססת על הפקה וייצוא של דלקים פוסילים מזהמים. ואכן אחד המיזמים הראשונים מבין המיזמים המשותפים לישראל ולמדינות המפרץ הפרסי הוא התוכנית להעברת דלק נוזלי מהאמירויות לאירופה והלאה דרך ישראל, בעזרת צינור נפט בין נמל אילת לנמל אשקלון. צינור הנפט של חברת קצא"א הוא סיפור מעניין בפני עצמו. הצינור שימש את חברת "קו צינור אילת אשקלון בע"מ" (קצא"א א') כשהייתה בבעלות משותפת של חברות מישראל ומאיראן ופעלה בין השנים 1958 ל-2017. הנחת הצינור והקמת נמל נפט באילת ובאשקלון הסתיימו בשנת 1969, והוא שימש במשך שנים להעברת נפט מאיראן לאירופה, כמעקף לתעלת סואץ, אך כמעט והושבת כשהחלה המהפכה האסלאמית באיראן וכשבתי הזיקוק באשדוד ובחיפה קיבלו נפט באוניות דרך הים התיכון. 

 

בשנת 2017, כשתם שטר הזיכיון של הצינור, הוא "הולאם", ובו בזמן הוקמה חברה ממשלתית, חברת "קו צינור אסיה אירופה" (קצא"א ב'), בחזקת אותה גברת בשינוי אדרת או "משנה שם" משנה מזל. קצא"א ב' חתמה לפני כחודשיים, וכחודשיים אחרי הסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות ובחריין, על מזכר הבנות להעברת הנפט מהאמירויות דרך ישראל עם חברה שמאגדת מספר חברות בתחום הדלקים באזור המפרץ הפרסי ועוד, בטקס מכובד באבו-דאבי, בנוכחות שר האוצר האמריקני, סטיב מנוצ'ין. ונדמה שהתוכנית הגרנדיוזית להשיב לצינור עטרה ליושנה ממש בפתח. לאורך השנים היו כמה תאונות, תקלות ודליפות בקו המדובר, שחוצה את חצי מהמדינה, כשהגדולה והזכורה בהם הייתה בשנת 2014 בשמורת עברונה בערבה. באותו האירוע דלפו לאזור השומרה כ-5 מיליון ליטרים של נפט גולמי וגרמו לנזק סביבתי רב שייקח שנים לשקם. אמנם כל אלה היו כשהחברה הייתה קצא"א א', אבל גם מאז התחלת פעילות קצא"א ב' הייתה דליפה של נפט לים באשקלון, ורק לאחרונה דליפה של דלק לאוויר ממיכל אחסון של החברה באשקלון, שאף הובילה להנחיה של המשרד להגנת הסביבה לתושבים להסתגר בבתים. זאת ועוד, לצד התוכנית החדשה להשמיש את הצינור הקיים וביתר שאת, כמו גם להרחיב ולעבות את הפעילות במסוף הדלקים באילת ובנמל באשקלון, משרד האנרגיה וחברת קצא"א ב', מתכננים גם להניח צינור גז חדש בין הים התיכון למפרץ אילת, לעביר גז מהים התיכון אל אילת, לשימוש מקומי, לטענתם, בעיר שטופת שמש ובחבל ארץ שמקדם מעבר ל-100% אנרגיות מתחדשות, אך גם להקים באילת מתקן להנזלת גז שיאפשר ייצוא שלו.

 

התוכניות הללו מאיימות על מפרץ אילת, ועל שונית האלמוגים הייחודית שבו, שונית האלמוגים הצפונית ביותר בעולם ובה מגוון ביולוגי נדיר ומיוחד. הן גם מאיימות על העיר אילת כולה, עיר תיירות מקומית ובינלאומית, שהמשאב העיקרי שלה הוא הים הפתוח והנקי והאוויר הנקי. תנועת אוניות שמזהמות את האוויר ואת הים, והחשש מתקלה ודליפה של נפט או גז ירבצו כמו צל כבד מעל העיר. כמובן שגם באשקלון קיים חשש מזיהום האוויר והים, ושהפעלה אינטנסיבית של צינור הנפט לצד הנחה של צינור גז חדש, שוב מאיימים על נופי הארץ, שמורות טבע והמגוון הביולוגי שלנו. התוכניות להפוך את ישראל למסדרון של דלקים פוסילים מזהמים בין מזרח למערב וחוזר חלילה, מצטרפות לתוכניות של משרד האנרגיה להמשיך ולחפש גז ואפילו נפט בים וביבשה. כל זאת כאשר מדינות שונות בעולם, כמו ניו-זילנד ולאחרונה דנמרק, הכריזו שבעידן של משבר אקלים יפסיקו לעשות זאת. הן גם מתחברות לתוכניות לבסס את משק האנרגיה המקומי על גז טבעי ולא על אנרגיות מתחדשות. אבל מעל לכל מרחף חלום אחד, להיות כמו אותן מדינות, כמו האמירויות, בחריין, קטאר וסעודיה. אבל יש כל כך הרבה הזדמנויות ירוקות בקשרים החדשים הללו, בתחום האנרגיה הסולארית, התפלת המים, השקיה חכמה, חקלאות מדברית ועוד. כל אלה צריכים לעמוד במרכז היחסים עם מדינות המפרץ, ולא דלקים מזהמים שתם זמנם.

 

פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעו

האם ההסכמים עם האמירויות מסכנים את אילת/דורית בנט

בעוד הציבור הרחב נפעם מהסכמי השלום והנורמליזציה הנחתמים עם נסיכויות המפרץ אך אינו מודע כלל למחיר המלא שתשלם ישראל במשך דורות. מנהיגינו להוטים לשווק לציבור את ההסכמים הללו רק כהישגים מדיניים של התקבלותה של ישראל בקרב מדינות האזור, שאך זה מקרוב היו עוינות כלפיה. השיווק באופן מאלחש את חושיו הביקורתיים של הציבור מלהבין את הסיכונים הגלומים לישראל בהסכמים אלה, שבדיעבד יתברר מחירם האמיתי וההרסני.

ובכן, במה הדברים אמורים?

אחת היוזמות השאפתניות שהולכות ונרקמות במחשכים עם החתימה על הסכמי אברהם נוגעת לסחר העולמי בנפט. העולם מכוון לכלכלה נטולת פחמן כך שבאופן לא מפתיע, ממהרות המדינות הללו להיערך לניצול מרבי של משאביהן. המדינות הללו לא גילו את ישראל היום ולא מאהבת ישראל זה בא. ישראל לעניין זה היא רק האמצעי להגיע לאמריקה ולאירופה ובכך למקסם רווחים. האם ישראל תצא מכך רק נשכרת? לא בהכרח.

על פי היוזמות החדשות עתיד סחר הנפט של מדינות המפרץ למצוא לו נתיב חדש ויעיל יותר מנמל אילת אל נמלי הים התיכון, באמצעות התשתית של חברת קצא"א. המשמעות היא הפיכת ישראל לאוטוסטרדת נפט בין לאומית.

זוכרים את הדליפה בשמורת עברונה בשנת 2014 הצינור אותו צינור וקצא"א אותה קצא"א, חברה נטולת שקיפות ופיקוח שמתנהלת במחשכים עם סטנדרטים משלהם. אם לפני שש שנים דלפו "רק" כ-50 מיליון ליטרים של נפט, הרי לאחר מימוש החזון השחור כל אסון כזה, ויקרו עוד אסונות כאלו, יהיה חמור עשרות מונים. כל מכולה היא חלום בלהות: תרחיש כזה מחסל באופן סופי את המפרץ הקטן עליו שוכנות ערי תיירות אילת ועקבה וכן התיירות שנבנתה לאורך סיני בשטח המצרי. השאלה החשובה שצריכה להישאל היא מי ירוויח מזה בסופו של דבר? התשובה: לא האזור. ראשית חברות האנרגיה שמובילות נפט מהמפרץ הפרסי לכיוון אירופה יגזרו קופון נאה. השימוש בצינור יחסוך להן את המעבר היקר בתעלת סואץ ויאפשר להן להוביל את הנוזל השחור במיכליות ענק, מה שהן לא יכולות כיום. הגורם השני שירוויח סכומי עתק הוא אותה קצא"א. לאזרחים יישאר מעט מאוד. חשוב להבהיר: הפעלת מסוף הדלקים של קצא"א באילת בהיקפים כאלו היא מכה קשה לעיר ולאזור כולו. שונית האלמוגים, שכמעט נכחדה לאחר פתיחתו המקורית של המסוף והשתקמה אך בקושי במשך כ-30 שנה, לא תשרוד מכה נוספת. אין תקדים בעולם למכליות שפורקות נפט פחות מקילומטר מחופי רחצה. התיירות תגווע והפעילות המזהמת גם לא תייצר משרות חדשות. רשות שדות התעופה השקיעה מאות מיליונים בבניית שדה תעופה בינלאומי חדש, תיירנים השקיעו מאות מיליונים בתשתיות תיירות, עיריית אילת אישרה תוכניות פיתוח תיירותי ואזרחי מרשימות לשנים הקרובות שאת כולן אפשר יהיה לזרוק לפח כשהנפט יתחיל לזרום. העיר שנכנסה לרשימת ערי המפרץ היפות בעולם תהפוך לעיירת תיירות נטושה וענייה. יתרה מזו, בשנת 2005 לאחר מאבק עיקש הוציאה המדינה את כלובי הדגים מים סוף בטענה שהם עלולים להרוס את השונית והתיירות וגרמה לנזק כלכלי אדיר לישובי הערבה, אז עכשיו מותר להרוס את השונית והתיירות? ועוד פי כמה וכמה. ומה באשר לגז? כן, אותו גז שישראל התברכה בו אך הודות לאופן הניהול השערורייתי אזרחיה לא ממש נהנים ממנו. כעת, נוסף חטא על פשע, מדינת ישראל מתרפסת מול חברת הענק שברון. בתכנון – צינור חדש שיורד דרומה, ואמור להזרים גז טבעי דווקא לאזור שהכי פחות צריך אותו – מרחב אילת.

תוכנית צינור הגז לאילת הוכנסה בדלת האחורית, כחלק מתכנית הסיוע להתמודדות עם הקורונה. התירוץ: אספקת גז למפעלים המקומיים. העלות: כ-700 מיליון שקל. התועלת: חיזוק הפרפריה. גז הוא אולי הדבר האחרון שאילת והערבה צריכות. האזור מספק כיום כמעט את כל צרכי החשמל שלו מאנרגיות מתחדשות. בקרוב יוטמעו טכנולוגיות אגירה שיאפשרו לכל אזור הערבה עצמאות אנרגטית ממקורות מתחדשים, בלי תלות בדלקים מזהמים. עלות הייצור של קילו-ואט חשמל מהשמש מגיע אף לפחות מ-15 אגורות. משרד האנרגיה בעצמו הכריז רק עכשיו על יעד שאפתני של 30% אנרגיות מתחדשות עד 2030. איך זה משתלב עם המשך פיתוח מואץ של תשתיות לשינוע אנרגיה מדלקים פוסילים מזהמים ויקרים?

ישראל ניצבת בצומת דרכים מדינית, כלכלית, סביבתית ואנרגטית. מצד אחד אנחנו רואים פריחה של אנרגיות מתחדשות, עם פיתוחים טכנולוגיים פורצי דרך וחלחול של ההכרה בחשיבות הקריטית של הפחתת השימוש בדלקים מזהמים, על רקע התחממות כדור הארץ. מצד שני, נדמה שבכל צומת כזו ישראל בוחרת תמיד באינטרסים של שליטה ובחברות אנרגיה גדולות ומזהמות. זו לא השקעה בעתיד. ילדינו ייאנקו תחת הנטל במדינה מזוהמת, חולה ומשועבדת. חלון ההזדמנויות לחמוק מהעתיד הזה הולך ונסגר. ומפרץ אילת המיוחד? קסמו יילך וידעך ותישאר אגדה אורבנית לדורות הבאים.

 

הכותבת היא מנכ"לית אילת-אילות אנרגייה מתחדשת